אתם יכולים בבקשה להסביר לי מה טוב באולימפיאדה הזו? חוץ מהתעמלות מכשירים כמובן.
רוב המקצועות מונוטונים להחריד ו-מ-ש-ע-מ-מ-י-ם !!
אבל שיא השיאים של הבאסה זה הבגד ים החדש הזה של השחיינים.
איפה אותם ימים שהם לבשו ספידו קטנטן ויכולנו לעגוב אחר הריבועים המפוסלים שלהם?
עכשיו הכל מכוסה, גם צידי החבילה. אני חושבת שזה ממש אבל ממש לא בסדר!
אתם מוצאים אותי חרמנית בימים האלו.
מרגישה איך אני חוזרת לחיים הבדסמים (לרצונות ולפנטזיות הקהילתיות לפחות).
מתגעגעת למסיבות האפלות, למיניות שבאויר ולרטיבות שבאה בעקבותיה.
קוראת את "ה"סיפור הבדס"מי ולא יודעת מה קדם למה -
הסיפור "הביצה" או הרעב שלי "התרנגולת".
התחושות שמתוארות שם והחוויות הן זכרונות מתוקים. פעם באמת עשינו זאת, באמת הרגשתי ככה.
זה נראה כל כך רחוק אך בר השגה אם רק נרצה.
החיים שלנו השתנו, כל כך לטובה ופנטזיות בדס"מיות רק מתבלות ומשפרות.
השהות שלי בעולם הזה מהווה עבורי ערך מוסף.
כשאני מתנהלת בRL, בשיגרת החיים הונילית, הדימוי העצמי שלי אינו שלם בלי הסוד הלא סודי הזה.
הבטחון העצמי שלי עולה כשאני יודעת שלא כל מה שרואים זה כל מה שיש.
אני לא תמימה וחסודה כל כך, לא "חננה" עד כדי כך...
אני אוהבת שקושרים אותי ומכאיבים לי ולמזלי הרב אלו לא רק פנטזיות.
אני יכולה להפתיע כמעט כל אחד שמאחורי החזות הרגילה הזו, מאחורי האישה השקטה המטיילת עם עגלה קימת אישה מלאת תשוקה שנותנת לבעלה לעשות בה את כל העולה על רוחו, בחורה שלא מבלה רק בפארקים מלאי עוללים רעשניים אלא גם באולמות חשוכים מלאים באנשים המחפשים ריגוש, בדיוק כמוני.
לפני 15 שנים. 10 באוגוסט 2008 בשעה 16:51
