זה המשפט שנאמר על ידי המלכה בדרך חזרה הביתה מערב הבר ה"דאנג'אי".
היא הסבירה כי "אושה חיה בלה לה לנד".
יש בזה משהו. כבר היו כמה וכמה אירועים "קהילתיים" שהדעות לגביהם היו חלוקות.
כולם אמרו X ואני חשתי Y
חיה בעולם משל עצמי...
האמת שלא מצאתי בתחילה את מקומי אבל בסוף היה נהדר.
היו חברים טובים, מפגש חשוב ביותר לעתיד (אני מקווה טפו טפו טפו),פרק נוסף בטלנובלת בעלי הכנף, שירים מעולים ורקדתי עם כיסא (מה שבעיני הטרמפיסטית הונילית היה הזוי ומוזר). ע"ע יקירתי יודעת איך להסתכל על הדברים כמו שצריך (כיסא=עמוד).
שיצאתי מהבית עם ג'ינס שלא ישב משהו וחולצה שכן, אישי נתן לי מחמאה ומילא אותי בשימחה.
שגבר אחר חזר על אותו הענין הוחמאתי ביותר אבל שורה תחתונה היא שאני לא קולטת.
הם באמת חושבים שאני נראת סביר פלוס? באמת באמת?
כשאני מסתכלת על עצמי במראה, מאופרת, מתוכשטת ומפונפנת אני דווקא מבסוטית במידה סבירה אבל אם חס ושלום זוכה להסתכל על עצמי מהצד - אני מתחלחלת.
הלסת העקומה שלי בשילוב עם המימדים הלא אטרקטיבים יוצרים מישהי שהיא ממש לא משהו ולא ברור לי איך גבר יכול להימשך, על אמת.
למזלי, כשאני רוקדת המחשבה הזו מודחקת לאחורי הראש ובאותו רגע, שאני בלה לה לנד שלי, באושה-לנד, אני הכי סקסית שיש.
לפני 15 שנים. 10 בספטמבר 2008 בשעה 12:31
