אושה לנד

שוכבת במיטה ומנסה להירדם.
שינה היא משאב יקר בימינו ואני לא מנצלת אותו עד תומו.
שוכבת במיטה ומתהפכת. הפוך חם מידי, כבד מידי, הבגדים מעיקים מידי, הכרית לא נוחה.
הראש לא מפסיק לעבוד, לחשוב על דברים מעיקים כפרנסה.
מחשבות על העתיד, בעיקר הכלכלי. תוהה אם בחרנו בחירה נכונה.
אוש משקיט אותי ואומר שזה לא משנה. שאחשוב חיובי ושאלך לישון.

לא ישנה טוב כבר הרבה זמן.
כאבי גב
מחשבות מתרוצצות
לחץ
במשך היום גם טלפונים טורדניים (לא שבאמת אפשר לישון בשלווה כשיודעים שבכי יכול להעיר כל דקה).

לא יוצאים לאף מקום. לא רואים איש מלבד משפחה.
אין כסף. אין כח.
שישי בערב לפני 10 כבר היינו במיטה ולא השתמשנו בה למעשים רעים.
האמת לא חסר לי (היציאות, לא האינטימיות).

פרויקט הסיום מתקדם יפה. אנשים טובים באים לעזרי.
עוד פחות מחודש כל זה יהיה מאחורי. לא יודעת אם זה טוב או רע.
למרות שלא חסרים פרויקטים אחרים כמו ללמד את נוש לא לגעת במשקפים של אמא.
יום חמישי הרופאה בטיפת חלב אמרה שהוא גאון כי יודע להגיד 3 מילים. אז למה כל כך קשה להבין מזה "אסור"?
חוץ מזה הוא רזה מידי אבל אוכל נורא יפה, כלומר ביפה הכוונה לא ל"נקי".
אחרי כל ארוחה ו/או נשנוש עלי לנקות את הפרוגרום שעשה על עצמו מכף רגל ועד ראש, על בגדיו, הכיסא, הריצפה, המגש, הבקבוק וזה מעייף! כל מזון שמכניס לפה חייב להוציא ולהכניסו מחדש. סקרן. ואמאבא משרתים.
אבל אני לא מתלוננת.
הוא מהממי. חמסה חמסה חמסה.
מחזיק את בימבת תומס הקטר שלו ורץ.
ראיתם גמד 70 ס"מ רץ? רץ ורץ עד שנתקל בקיר ומנסה בכל הכח לדחוף את הבימבה.
הוא גם עומד כמה שניות לבד.
(לא משוויצה סתם. זה מזכרת).

עייפה. תשושה.
טוב שיש לי מחליפה P-: