אפור
זהו צבע המח שלי בימים אלו ובלי קשר לפסימיות כי אני ממש לא
אפור
כי אין בו כלום
גורנישט
נאדה
רק שירים ותוכניות בהופ
טוב נו, יש עוד כמה דברים שקשורים בעיקר לשיגרה האפורה
לא שהיא אפורה כי לא רע
אבל איפה שאר הצבעים?
איפה החלומות? התקוות? הפנטזיות?
אושהלנד נסגרה לרגל שיפוצים
רוצה לחלום כמו פעם, חלומות בהקיץ, לא אמיתיים כמו שיש לי בלילה ושאפשר להסריט מהם סרטי אוסקר או לפחות אופיר (למשל הלילה חלמתי שאני נשמה שמתגלגלת לגוף של גרמני שצופה בכל תקופת החושך ומנסה בימינו לעשות רק טוב).
רוצה הרגיש סערה
רוצה להית מוצפת ברגשות
ולהעלות אותם על הכתב
אך כל מה שיוצא הוא "יומני היקר שלום: היום אני שוב מרגישה חולה".
החיים לא מרגשים
הם מסעירים
ואני מניחה את ראשי על הכר ומתעלמת מהם
מכונסת בין 4 קירות
עושה מה שצריך ולא מספיקה
כנראה ככה זה להיות אמא. אין זמן לחלום. שלא לדבר על לחוות.
זה פשוט לא פרקטי.
לפני 17 שנים. יום ראשון, 23 בנובמבר 2008 בשעה 6:09