סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 15 שנים. 24 בנובמבר 2008 בשעה 8:50

יש כאן מישהי שאני כבר מכירה מזמן אבל למעשה לא מכירה בכלל
הפוסט האחרון שלה, שקראתי אותו שוב עכשיו עשה לי צביטה גדולה בלב
יש בו משהו שאני מזדהה איתו, בעיקר התשוקה להיות אחרת
ועל חוסר התשוקה אפילו הזלתי דמעה
כי אני לא במקום הזה אבל למה מרגישה שכן?
רוב הסיכויים שזה בגללי ולא בגללו
הוא עדין חושק אבל אני לא חושקת בעצמי

לא אגיד שזו הזנחה כי אני ממש לא אבל גם לא לגמרי לא
כמו תמיד יודעת להסתדר כשצריך אבל כמעט ולא צריך
השיער פרא, בעיקר בראש, בשאר הגוף משתדלת לתחזק
צבעי המלחמה נמשכים מחוסר ברירה ורק כשנקראים לדגל

ואולי זה לא נראה מבחוץ
כנראה רק הרגשה פנימית
לא מרגישה אישה
רק אמא מסמורטטת
אף קהל לא מחכה לי, לא בחיים ולא בראש ומכאן הבעיה
זה הכל בראש

Venus in Furs​(מתחלף) - כן, אבל זה גם המפתח לפתרון...
כבר היית שם, ויצאת משם.
ואין תחליף לעבודה מנטאלית... (וזה גם לא עולה כסף)
לפני 15 שנים
בעיניים פקוחות​(מתחלפת) - אף קהל לא מחכה לך??? את קוראת את עצמך?
יש לך איש שחושק בך ונוש קטן שלא יכול בלעדיך ודורש "הדרן" כל כמה דקות.. ועוד אחד או אחת שבדרך ששואב ממך את כל הכוחות.

אז ברור שאת ככה עכשיו, כי כולן ככה כשזה המצב.
אבל במקום להשתבלל בבאסה תנסי להתבוסס בסבבה.. תהני מהעכשיו המוזר הזה.. תחווי אותו עד הסוף כדי שהוא יטען אותך בכוחות חדשים לעתיד לבוא עלייך.. לטובה.

רק לטובה! (:
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - ברור לי שזה תלוי מצב ושזה יעבור
אבל ככה אני מרגישה עכשיו
ואני ואוש מזמן הקהל של נוש ולא ההפך :-)
לפני 15 שנים
digi's foxy - קראתי אותך פעם המון ואז עזבתי קצת את האתר ואתרים אחרים בכלל עכשיו שחזרתי אני מאוד שמחתי לראות שאת עוד כותבת

הקהל הכי חשוב הוא את לעצמך בדיוק כמו שכתבת
אולי תנסי לתת לעצמך קצת בוסט
את יודעת לפעמים זה עוזר לקחת הפסקה מהכול לעשות מקלחת חמה

אולי להשקיע טיפה באיזה טור למספרה ולקנות בכמה שקלים מסכה לפנים

במקום למרוח צבעי מלחמה
לצור על הפנים יצירת אומנות יפיפיה (כמו שאני בטוחה שיש בך עמוק בפנים ומתה לפרוץ החוצה)

וסתם לחקות לאוש שלך עם ארוחה חמה איזה ערב ולהנות מקצת הפסקה מהדאגה בראש

אני יודעת שלפחות לי הפסקה כזו ברגעים קשים עוזרת

ותגידי ראית כמה קהל יש לך פה ?
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - קודם כל: תודה רבה

פשוט נראה כי לאחרונה אבדתי קצת לעצמי
שלא לדבר על זוגיות
וזה לא שאני לא מאושרת. אני כן. מאד.
עכשיו ביליתי זמן איכות עם נוש וכל חיוך שלו עושה לי לרצות לאכול אותו
אבל מי יאכל אותי? :-)
לפני 15 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - בניגוד אליה, את בחרת לחיות את החיים במלואם, עד שבחרת והפכת להיות אמא. היא ויתרה הרבה קודם. אולי מאז ומעולם.
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - אני מסרבת לראות באמהות את הסוף
לפני 15 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - היא בהחלט לא סוף. לכל היותר פאוזה. הפסקה מתודית.

אבל, בינינו, זה רק תרוץ. החיפוש הוא תמידי ואנסופי.

לא אצל כולם. רק אצל סוגים מסויימים שלנו.
לפני 15 שנים
immortal​(נשלטת){MrMiller} - מותק,
באמת הכל בראש!
לקום כל בוקר, להסתכל במראה ולחשוב בכל יום על משהו שאת אוהבת בעצמך,
תראי שהרשימה הולכת וגדלה.
לפני 15 שנים
ביג-אן - בובה, מתלבשים ומתאפרים ומסתרקים ומתבשמים גם לכבוד המוכר במכולת, והכנה עם המסרגות שיושבת בפינה..
כי זה אף פעם לא באמת בשבילהם.. זה רק בשבילך
להיות יפה, בהתחלה בעזרת כלים מבחוץ- כמו תסרוקת איפור ולבוש.. אחר כך, תשומת הלב מגיעה מהחות, מהחברים מהמשפחה מהסובבים ואחר כך היופי חודר פנימה וממלא משהו . ואז האנרגיות מציפות.. והבעל לא יעמוד בקסמייך.
אל תהיי אמא סמרטוטית
תני לעצמך להיות אישה סקסית ויפה ואמהית.
גם לילד מגיע לקבל אמא שאוהבת את עצמה ומשקיעה בעצמה.
אפילו שהוא קטן..
ככה מתחיל הרגל.
נשיקות
לפני 15 שנים
ביג-אן - הכנה= השכנה
החות= החוץ
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י