אושה לנד

אני מוצאת את עצמי בימים האחרונים, בתכתובות מעטות, מודה כי אני כבר לא יודעת מה אני עושה פה.
הגעתי לכלוב עם חסך ובדרך גיליתי עוד אחד, אולי עמוק יותר ואת שניהם מיליתי.
אפשר לסמן וי.
אז מה בכל זאת אני עדין עושה פה?
כתיבה?
בשנה האחרונה היא הפכה להיות מתחת לכל ביקורת והחלטתי שאם אני ממשיכה איתה אז אחרת.
לא עוד יומן אירועים שקשה לכסות באופן מלא אלא פורקן ריגשי ומנטאלי ולא שאני כל כך זקוקה לזה.
סוגיות רבות כבר לא מעסיקות אותי. חיי היומיום חזקים מהכל. אז מה בכל זאת אני עושה פה?

מגיל גן אני זוכרת את עצמי עסוקה ב2 מוטיבים מרכזיים :
1. בנים (מה שמוביל לאהבה ומוביל לסקס ומוביל לבדס"מ) - וי ראשון
2. חבר'ה
הצורך להיות מקובלת הטריד אותי קשות ביסודי. אחר כך הוא השתנה והגיע לשיא-שפל בתיכון
לא שלא הייתי מקובלת. פשוט לא הייתי קימת.

חברים. תמיד רציתי. ולאו דווקא כאלה צמודים של שיחות נפש אלא חבר'ה של בילויים ואקשן ועניינים.
שנים רבות לא יצאתי לאף מקום.
ואז פגשתי את אוש ופתאם הפלא ופלא - חבר'ה!
וזה בכל זאת לא הספיק כי לא היה אקשן ובכל זאת חברות קרובה קרובה לא היתה שם.

ואז הגעתי לכלוב.
דבר ראשון חיפשתי חברה. מצאתי כמה ועוד נספחים.
הן נטשו.
ואז איימי כפרה עליה התחילה עם המפגשים והעניינים החלו לרוץ ואז רפת.
חבר'ה+ חברה
מי צריך יותר מזה?
שהמקור הוא וירטואלי - אני!

אוש כל הזמן הזהיר שזה רגעי והאמת שידעתי
ברור לי כשמש שזה היה סתם ולא נשאר מזה דבר
מילא חבר'ה, כבר הצורך סופק.
אבל חברים?
נאדה

החברות הראשונות כבר לא כאן.
אחרות איכותיות כנראה לא התאמתי להן אז אין כמעט בכלל קשר (למרות שניסיתי) ומאד צר לי על כך.
אחת טובה טובה גם כן לא פה וכנראה לא היתה כזאת טובה אם היא לא בחיי יותר.
עוד אחת מצליחה לריב איתי הרבה לאחרונה.
אחרות צעירות וחייהן שונים משלי באופן מוחלט.
עם המבוגרות לא השכלתי לפתח.
זוגות נשואים או/ו עם תינוק - כמה רציתי. כמה חיפשתי אבל גם אם נמצא לא נוצר קשר הדוק, בקושי רופף אפילו וחבל לי מאד מאד.
והבנים? חלק פה, חלק שם. הטבע עושה את שלו.

אז מה אני עדין עושה פה?
האם זקוקה עדין לחבר'ה? לחברים? לחברה?
לא יודעת
האם זה המקום לחפש בכלל?