אושה לנד

אין ספק שהיותי אמא הרגיעה אותי. אני הרבה פחות מתוסבכת, משתוקקת, נואשת.
בעצם זה לא מדויק - אני פשוט פחות ממוקדת בעצמי, בתוך תוכי עקב חוסר זמן. וטוב לי.
בתרגיל שנה א' במבוא לפסיכולוגיה ניתחו TAT שלי. המנחה קבעה שאני ממוקדת לעבר וזה באמת דבר נכון. אני לא אדם שמתכנן תוכניות קדימה, מארגן מהלכים וחושב על העתיד. העבר הרבה יותר ממשי בעיני ואני בדרך כלל משתמשת בו כדי לפנטז.

ההווה שלי נהדר, כבר המון זמן וזה מרגיע אותי.
האושר העילאי נמצא ביצור הקטן הזה, בזוגיות הברוכה, במשפחה האוהבת.
וטוב לי.
לא מצליחה לשכוח את אתמול המופלא.
נסענו - סבא, סבתא, נושי ואנוכי לקנות לו נעלים.
עזבו שהוא בכה בהיסטריה כאילו הנחנו משקולות על רגליו, עם עבודה ומאמץ הוא יתרגל וירגע,
אבל השעה שהעברנו אחר כך ברדיפה אחריו בכל הקניון תוך עצירות מתקתקות כשהוא מצא ילדים לשחק איתם, היתה קסם טהור.

הוא לא ישן בבית אתמול (גם היום לא ישן). לאבאמא יש תוכניות.

לנקות . אין פאקינג ברירה. אבל אני לא רוצה!
שונאת לנקות. ש-ו-נ-א-ת ! לא יודעת איך מנקים היטב ולא טובה בזה אז התבכינתי, כרגיל
וחטפתי על זה מכות.
זה לא היה בתוכנית להבנתי. זהו רק תחילת היום אבל שמאסטר חרמן ועצבני תוכניות יכולות גם להתרחב, כמו הכוס שלי.

חשבתי שלידות מרחיבות שם את העניינים, אז למה אני רק חוזרת אחורה בזמן, לבתוליי?
הכל צר וכואב כתוצאה מהריון ומהפסקות גדולות בחיי הסקס שלנו.
אבל שבוע שעבר עשינו, בחיי! אז למה כואב למה?
הוא לא מוכן שיכאב לי. כלומר זה כדאי ומומלץ שיכאב לי שהוא מרביץ אבל לא שמזיין (כי יש שם מישהו בפנים). בסוף הוא גמר לזיין אותי בשדיים ונאלצתי לנקות ערומה ודביקה כי למה ללכלך חולצה?

ויש עוד את הלילה. הולכים לראות את החדש של בראד פיט (פעם אחרונה שהינו בקולנוע זה היה אושן 12) ונראה כיצד יתפתחו העניינים. קודם צריך לעשות ביקור סבתות ולסיים לנקות.
הוא מנקה את הסלון ואני הולכת לנקות את הציצים.