אושה לנד

הרגע שכולם דיברו עליו הגיע!
וברור שזה קרה בדיוק אחרי שאוש בסופ"ש פתח את הפה ואמר שאחרים סתם מדברים על זה וזה לא באמת רציני. ואני אומרת רציני וחצי!

למרות שהוא שונא אותם, למרות שיודע להוריד אותם - אני יותר חכמה ובסוף הוא רק נהנה.
כחולות כתומות מתוקות מתוקות ואיתן הוא רץ חופשי, גם לתוך החול שממנו נרתעתי עד היום.
תם עידן וחדש מתחיל. עידן הכושר. אצה רצה אמא אושה אחריו בגינה, שלא יחטוף מכה מהנדנדה, שיחקור ת'בירזיה. שחול לא יכניס לפה ואין מצב שיתן לאמא לנוח ולשתות קפה.

לא שאני שותה קפה. רק שוקו בשבילי.
אבל עד כאן, מבטיחה שההמשך נטול סיפורי אמא אווזה גאה ומלא בנושא שלשם כך התכנסנו.

החדש של בראד פיט פשוט מעולה! ועושה חשק לתינוק, איזה כייף שאחד נוסף בדרך (טפו טפו טפו. יום רביעי מי שפיר, תחזיקו לי בבקשה אצבעות).
חזרנו אחרי אחת (סרט מזה ארוך) והוא הפשיט אותי. עצם את עיני והוביל אותי למיטה.
קשר באזיקים ובחבל, דחף לי תתחתונים לתוך הפה והחל במלאכת הקודש.
לענג אותי.

טיפטף עלי ג'ל בטעמים ונתן לי לטעום. הרסתי קצת את המוד שקבעתי נחרצות שיש לזה טעם של סירופ נגד שיעול, או לפחות אנטיביוטיקה של ילדים.
גם היה לי קר וביקשתי שיפתח את המזגן. נודניקית.
ולמרות כל זאת הוא המשיך במלאכתו והיה כייף כייף כייף.
רק שלא גמרתי עד שלא עשיתי זאת בעצמי. אוף! למה זה ככה?
למה לא יכולה לגמור מאוראלי? למה קשה לי לגמור אם לא אני זו שעושה את עצמי?
למה אני הורסת?

עוד כאב לי מהבוקר אז לא עשינו עוד דברים. התכרבלנו שנינו ונירדמנו.
אבל היה מאד מאד כייף. אוהבת אותו על היוזמה, על השליטה, על הדאגה.
אוהבת אותו נקודה.