הכאב כבר לא משתק
הוא רק נוכח.
אם בהתחלה הרגשתי אותו 24/7 היום הוא נעלם לכמה דקות אם דעתי מוסחת מאיזו סידרה.
הכאב כולל עצב וכעס.
עם הכעס אני מתמודדת טוב יותר.
כי אני באמת כועסת. נזכרת וכועסת על חוסר הכבוד, חוסר האהבה, חוסר ההתחשבות, חוסר הדאגה.
נזכרת בעוד ועוד מיקרים:
היתה תקופה שהוא היה סופר לי סטרייקים.
אם קינאתי מידי והעזתי להביע קושי. סטרייק וואן, סטרייק טו אז למדתי לשתוק.
למדתי לעצור את עצמי ולא אותו.
אם התחיל משהו עם חברה שלי הצעתי להתרחק ממנה ולא לבקש שיפסיקו. היתה תקופה שהוא מאד אהב אותי ולמד לקח. הפסיק עם החברה והיה במודעות שעם חברות זה בעייתי, לא לפני שכעס על הסיטואציה הזו שוב ושוב. הרים לעצמו שנמנע מזה שוב ושוב וכמובן עבר על זה שוב ושוב...
אני מודה . אני הרבה יותר מונו מפולי.
קינאתי בטירוף אבל התמודדתי. בכל זאת אני נשואה.
כשנפגש עם חברה משותפת איחלתי לו בהנאה. הוא לקח את זה ומכר לה שאני מאשרת להם לשכב. מה הוא לא יעשה רק כדי לסמן וי.
לפני שנה הייתי צריכה לעזוב אותו. כשעשיתי את הסצנה מ"המזכירה".
לא, בחודשים הראשונים כשנכנסתי מאושרת לאוטו שלו כי תיכננו לנו לילה (בין הראשונים שלנו) בתל אביב והוא מייד שיתף שבא מהאקסית (זו שעזב אותה כביכול בשבילי) והם שכבו. הייתי בהלם. במקום להתחפף מהרכב ולעלות הביתה נישארתי. בעלי יצא גם לדייט ולא רציתי להיות לבד.
הצבתי גבול - לא איתה, לא עם חברות
כל גבול שהצבתי עומעם עד שלא נישארו שום גבולות. למדתי שגבולות מסכנות את הקשר. הוא מאיים בפרידה ואני מתקפלת.
כל כך אהבתי וכל כך ריציתי.
הוא רצה שנלך למימונה אצל חברים שלו ואני חששתי כי אמורה להיות שם מישהי שהוא יוצא איתה. הוא נורא ביקש והסכמתי. הצטרפתי אליו לבית שאיני מכירה בו אף אחד. בדרך למרפסת עברנו דרך המטבח והוא פשוט נתן ספרינט קדימה כדי לפגוש את ההיא. אני נותרתי מאובנת במטבח.
הוא הלך איתי למסיבות והתנשק עם אחרות. גם אני כי זה מה שהוא לימד אותי שעושים בעולם החופשי. גם אם אנחנו מתראים רק פעם בשבוע וזה הזמן שלנו.
הוא כל הזמן רדף אחר נשים. צד אותן. לא כדי לזיין, כדי להרגיש רצוי. כדי למלא את הבור הפנימי.
אני לא הספקתי. המלכתי אותו למלך. כתבתי עליו פוסטים, פירסמתי תמונות וממים, הרמתי לו באישי ובפומבי ללא הפסקה. כל פיפס שהוציא מהפה נעמדתי דום. אם רצה איזה בילוי מסוים, איזו הופעה, איזה משהו לאכול או ללבוש- אני התיצבתי ונעמדתי לדגל. הבאתי וקניתי והזמנתי ועשיתי.
לי היתה רשימה של דברים שאני רוצה לעשות איתו. דברים לאחרי המילואים למשל. הופעה של עילי בוטנר וילדי החוץ. נאלצתי למכור את הכרטיסים כי עד שההופעה הגיעה הוא היה עם הילדים וסירב להחליף יום או למצוא בייביסיטר. אם זה היה משהו שלו, שהוא רוצה בו, הוא כבר היה מסתדר אבל משהו שחשוב לי? זה כבר לא חשוב.
לא יכולתי לסמן וי על דברים שרציתי כי מה לעשות על חלקם צריך תיאום ושיתוף פעולה. כל תכנון לטווח רחוק או קרוב שבא ממני היה מטרגר אותו.
ואם כבר היה אומר כן - למשל להצטרף אלי לארוחת יומולדת של חברה משותפת ואז משהו אחר צץ לו- נהייתה דרמה. פתאם הוא החליט שזו חברה שלי ולא שלו, שזה לא מענין אותו והוא מעדיף לברמן באיזו אורגיה. הסברתי לו שאנחנו בזוגיות ובזוגיות יש מחויבות. הוא התחייב לי ולא מבריזים. התכחש לזה ובסוף נעתר לי. כמובן שבאירוע עצמו כבר היינו בדרמה על משהו אחר והוא שוב היה מרוחק וקר. לאחר הארוחה שם אותי בבית והלך לבלות את הלילה עם מישהי אחרת. זה כבר היה די לקראת סוף הקשר. כבר התחלתי להבין ועם הציפורניים נאחזתי.
מה עוד? עוד מלאאאא סיפורים
על איך שלח פרחים באנונימיות לאיזו מישהי. למישהי שרצה לחזר אחריה. נעלבתי. חבר נתן לו בראש אז קנה גם לי. ספויילר : היום הוא איתה. עבד לו הטריק הדושי.
אז קיבלתי פרחים. אתם יודעים מה לא קיבלתי? ימי הולדת.
ביום ההולדת הראשון עוד לא היינו רשמית ביחד אז קנה מכונית עם טסט לשנה. רק שנה לאחר מכן אחרי שהבהרתי לו היטב מה מצופה ממנו נאלץ לחגוג לי.
כולה ביקשתי 3 דברים פשוטים :
1. ברכה 2. מתנה 3. לבלות זמן ביחד.
אז ביומולדת הקודם הוא פירסם לי ברכה מהממת על הוול שלו. הוא היה עסוק אז מאד במלון שניהל אז עזרתי לו. לא צריך לתכנן בילוי. פשוט אבוא לעזור לו (עזרתי לו לעצב חדר בדסמ במלון) ומצאתי מסעדה שרציתי לעשות ממנה טייק אווי. נשב על הגג ונאכל. זה הכל.
מתנה זה פשוט - תמיד תכשיט.
הוא לא הספיק לקנות לי.
רק חודשים אחר כך שעשה מילואים במלחמה בישוב של הוריו שלח לי יום אחד בוואטצאפ תמונות של עגילים עבודת יד שאבחר איזה זוג שיביא לי כמתנה.
בשנה לאחר מכן, ביומולדת האחרון ביקשתי בדיוק את אותם שלושה דברים. הוא כמובן עשה מהבקשה שלי סיפור שלם שאני מגזימה ורוצה חודש שלם של חגיגות עם מליון בקשות. באמת שלא. רק 3.
היומולדת נפל על 9 באב. במקום לפרסם ברכה הוא החליט לפרסם פוסט על איך הוא נוסע לבקר בנובה. בדרך הוא עצר אצל חבר לקחת וויד ואסף גם אותי לביקור קצרצר על הדרך.
הוא קנה לי מתנה! הוא אשכרה קנה לי מתנה!
נכנס לחנות וקנה לי מתנה! 2 שרשראות שאם עונדים אותן יחדיו יש סמל של הפולי (לב ואינפיניטי). כמה התרגשתי! לא משנה שנפלו אבנים, לא משנה שאני אישה של זהב ולא של כסף. כל כך שמחתי! העיקר המחשבה! שהוא התאמץ והלך וקנה מיוזמתו.
אחר כך סיפר לי שרצה לקנות לי בפנדורה אבל היה סגור ושיקנה לי. אני עוד מחכה פחחח
אז מתנה יש. ברכה לא. עשה טובה וכמה ימים אחרי פירסם. מה אתה מתביש בי? שכל המעריצות שלך לא יראו שיש לך חברה?! גם ככה כולם יודעים.
הגעתי אליו לסופ"ש. זה היה הבילוי המשותף ליומולדת. ניקח פטריות ביחד. פעם ראשונה. לקחנו כמות קטנה ופעם ראשונה ניהל איתי שיחת עומק, שכמובן אחרי זה התכחש אליה.
את הפטריות אני קניתי. האם ארגן לי משהו מיוחד ליומולדת? לא ממש. סתם הלכנו לאורוות אבל מבחינתי להיות איתו זו המתנה.
כמה מתנות קניתי לו... דברים לבית, לעסק, ליומולדת, ליום השנה, מתנות מחו"ל ומאילת. אני קיבלתי קונדומים מאמסטרדם ופותחן בצורה של זין מבורגס.
אני יכולה להמשיך עוד ועוד.
על כל כאבי הלב, כמו למשל על שלא הזמין אותי לבר מצווה של הבן שלו ואז נודע לי שהאקסית הטריה שלו כן היתה.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי
שאני אהבת חייו
שרוצה לחיות ולמות איתי
שיוותר על הפולי למעני
הכל דיבורים. אפס מעשים.