אני עושה אתנחתא קלה מפריקה על האקס.
המטפלת שלי אמרה לי שאני צריכה להרים רגל ולעבור את המשוכה הראשונה של האבל. זה נורא קשה. אני עוד עמוק באבל. יש לי הרבה מה לעבד. אני עוד מרגילה את המערכת העצבים שלי לחיות בלי.
אני חושבת עליו 24/7 גם ברגעים הכי טובים. אני מלאה בעצב כעס ואכזבה.
מתכננת עוד שני פוסטים פה עליו אבל כרגע כאמור הפסקה.
אני באמת חיה את חיי. מנסה למלא אותם בחוויות חדשות וטובות. ליצור זכרונות חדשים. ככה עשיתי במסיבת יום העצמאות וככה עשיתי גם ליל אמש :
כבר לפני חודשים רבים עלה הרעיון. שוקובו יארח בביתו, יראה לחבר של הבסטי איך קושרים. אוש יראה לו איך מצליפים. נארגן לנו פליי קטן.
אבל רק כשהעלתי את הרעיון במפגש בנות הוא קרם עור וגידים. המורה לקחה את היוזמה לידיים שלה ותיקתקה לנו אחלה ערב.
רוב המשתתפים היו רק בדסמ פרנדלי ולא ממש פעילי סשנים אבל דווקא הזדמנות טובה לאושי ולי לחוות מרחב מיני בקטנה ובבטחה.
התארגנו כמה זוגות. חלק מהם סווינגרים שאיני מכירה אבל מה אכפת לי. אני פחות בענייני חילופים ויותר מעונינת להכניס אותנו שוב לעניינים.
אוש כבר כמה חודשים חזר בו מהאי רצון המוחלט. לי אין עוד בן זוג לחוות איתו את הדברים הללו (מחפשת) אבל תמיד רציתי איתו. חיכיתי שירצה. חיכיתי שיתאפשר וגם אם הוא לא מעונין בלייף סטייל הזה בשלמותו , הוא כן מסכים להתנסויות מידי פעם במרחבים.
לא אשקר ואודה שחששתי. חששתי שלא אתפקד. קודם כל בדסמית כי כבר כמה חודשים לא הסתשנתי. לא ידעתי אם אוכל לספוג. דבר שני מינית. חששתי שאתאבן, שהוא לא ירצה כלום, שלא אמצא את עצמי, שזה יקח אותנו אחורה. וחששתי כמו שאני חוששת בשלושה החודשים האחרונים - שלא אהנה בכלל מרוב מחשבות על האקס.
כל פעם שהוא עלה בראשי אמרתי לו "קישתא!"
אני חיבת לחיות את חיי. להחזיר לי את המרחבים שלי. להתנהג כאילו הוא מעולם לא היה קיים ופגע בי כל כך.
לפעמים כשמגיעים ללא ציפיות, ללא תיקוות ופשוט זורמים - אז נהנים!
לבשתי אאוטפיט מודולרי. תמונות באינסטה למי שמכיר ועוקב. הגענו לשוקובו עם 2 מגשי פיצה, תותים ובירות. הסלון שלו נראה מדוגם! צלב, חמור, וו בתיקרה, מזרונים.
והחברים התחילו להגיע. חיכיתי לבסטי כי לא רציתי להתחיל בלעדיה. המורה נתנה לי פעם ראשונה בחיים להסניף משהו. הטעם המר הגיע לי לגרון. איכסה. לא השפיע עלי בכלל. גם היין ששתיתי לא.
יאללה מתחילים? הורדתי מכנסיים ואושי קשר אותי לצלב. הוא אומן. יודע את העבודה היטב. הכל בהדרגה. משחק בין כאב ועונג.
בינתיים כל החבר'ה התחילו בעניינים שלהם. הם פחות בבדסמ כנראה. לנו זה מרכיב מהותי. הפורפליי האולטימטיבי. אזור הנוחות שלנו.
לאחר סשן האימפקט יצאתי לנשום קצת במרפסת וכשניכנסתי בחזרה לסלון התישבתי על אחד המזרונים וצפיתי בחוגגים. אוש בא להתלטף איתי אבל אני עוד לא נחתתי. עוד לא הייתי בשלה לעבור לשלב הבא.
הוא הצטרף לבסטי ולחבר שלה בצלב ועזר שם קצת בעוד אני נושמת ונוחתת. לידי זוג חברים היו בענייניהם ואותתו לי להצטרף. התלטפתי אבל לא הרגשתי בנח לבדי. כשאוש הצטרף כבר הרגשתי בנח יותר להיות פעילה. הפה שלי היה על החבר ושל החברה על אוש. היה ממש כייף וקיבלתי גם אני אתן המנה שלי מאוש בדוגי. כבר הרבה זמן לא הצלחנו מכאבים להיות בתנוחה הזו. שמחתי כל כך שהפעם כן ולא כאב.
אחרי הפסקה יזמתי סשן נוסף. אני והבסטי מכופפות וקשורות לחמור והגברים מצליפים בנו. צעקתי כל כך! מעונג. לא מכאב. כל חבטה היא גמירה.
אחר כך המשכתי בעוד מיניות עם אושי על הספה.
לקראת סוף הערב שוקובו התפנה לקשור אותי. חיכיתי לזה. אין לי כמעט נסיון בשיבארי אבל אני כל כך אוהבת להרגיש את החבל מתלפף על גופי. אוהבת את הרגשת העיטוף.
נעמדתי במרכז הסלון עם ידיים צמודות ונהנתי עד שהתחלתי להרגיש רע. משהו בגב והרגשתי שעומדת להתעלף. הוא ואושי מייד הושיבו אותי ונהיה לי ממש רע. שיחרר אותי מהר והלכתי להקיא. זה לא מהקשירה אלא מהמתח בגב. אולי צריכה בישיבה?
הערב כבר נגמר וקרסתי בלילה אחר מקלחת למיטה. בבוקר יצאנו לארוחת בוקר והיה מקסים. כייף לי איתו, עם אושי שלי. זכיתי.
אני חיבת שתהיה בי אמונה.
אמונה שאני אתגבר. אמונה שעוד אחווה עוד ממה שאני רוצה. שאני לא אהיה לעד בתחושה המוזרה הזו. אני בדרך הנכונה, לפחות מבחינה חברתית ועם אוש. מקווה שנלך לעוד מרחבים בהמשך. זה עושה לי טוב וממלא אותי.
ואולי אולי יום אחד אני אחזור לפולי. אתאהב שוב ואצליח לחוות וליצור עוד זכרונות חדשים טובים.
קצת אמונה 🙏