אושה לנד

מודה ומתוודה שאני אדם קנאי
לא יודעת עד כמה מתאים לי ירוק, אבל בטוחה שהוא לא מכוער עלי.

אתמול התרחשה לה מסיבת רווקות חמודה, לא מזיקה, חנונית לעיתים אבל עם המון אהבה, צחוק ורגש.
קינאתי, אני מודה.
בניגוד לרעיון המקורי מאחורי מסיבה שכזאת (השתרללות אחרונה לפני החופה), במציאות היא נועדה לגבש ולרגש. הכלה מקבלת מלוא החופן צומי, אבל בעל תוכן ממשי.

היא עמדה שם אתמול מוקפת בחברות. מוקפת באהבה
ולא שחסרה לי אהבה (לצומי יש תמיד עוד מקום) אבל כפי שכבר ציינתי -
המסיבה שלי היתה ונשארה המעפנה ביותר:
לא משחקים, לא דיבורים, לא צחוקים, לא השתרללות, לא רגש.
סתם סתם סתם
ובאמת שאין טעם להרחיב כי איך אמרה לי אופק בצ'ט? לפחות לך היתה מסיבה...

יש לי חסכים
בעיקר חברתיים וגם אם נדמה שמילאתי את המיכסה אני עדין גרידי לעוד.
מתגעגעת נורא לחברותא הכלובית, הפתוחה בה דיבורים על מין אינם גורמים להרמת גבה או גיחוך מבויש. מדברים פה על "סטיות" כמו שמדברים על הגן של הילד והבוס המעצבן.
זוהי הנורמה והיא מבורכת בעיני.
היא חסרה לי.
אפשר שידור חוזר? אפילו בקטנה?



נ.ב
אני מקנאה בהרבה דברים:
מקנאה באיך אנשים כותבים פה
מקנאה באיך אנשים מסתשנים פומבית פה (יולי אני איתך)
מקנאה בטרנטינו על הכשרון המדהים שלו להגשים לי פנטזיות רטובות