אושה לנד

כנראה שטעיתי בכותרת
אולי קינאה היא לא המילה הנכונה, לא כי היא לא אמיתית אלא כי היא נחשבת לשלילית מידי ולקיצונית מידי.

רוצה כל מה שיש לי
מאוהבת בגברים שלי
לא מחליפה את החיים האלו בשום דבר אחר

אני היום הרבה יותר שלמה עם החיים שלי מאשר פעם.
מי שקרא אותי מהתחלה יודע שהייתי על סף אובססיה כאן - לחוות לחוות לחוות
אני כבר לא במקום הזה, בכלל בכלל

אבל מידי פעם ישנה איזו צביטה בלב
או יותר נכון זכרונות של פעם.
אני אדם מכוון לעבר וחיה שוב ושוב בראשי רגעים שחשובים לי (זה גם שורש הבעיה שלי עם חברים וחברים לשעבר - אני זוכרת מה היה פעם ולא משמרת את ההווה - מה שהופך את החברות שלי איתם לנחלת העבר בעיניהם ואני לא מבינה איך זה קרה כך סתם פתאם)

ואם להתייחס ספציצית לטריגר של הפוסט הקודם:
א. מסיבת הרווקות שלי היתה מעפנהההההה! מתגלגלת לי בראש המחשבה איך היא היתה במועד מאוחר יותר. השילוב של השוקו והוניל משעשע אותי. חוץ מזה שהיום יש לי הרבה יותר סיפורים פיקנטיים, אבל כבר כולן בוניל התחתנו אז אין לי הזדמנות לגרום לשוקים (אבל בעדינות כי כן יש זכרון מזוויע משוק שגרמתי
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=70029&blog_id=19990 ).

ב. הפוסט של יולי לגבי המניאקים שהפריעו לה במסיבה - גם אני רוצה שיפריעו לי! (ולא, בכי של הקטן תוך כדי שאוש מפמפם בתוכי זה לא נחשב...)

אז באמת שאל תיקחו אותי ברצינות או משהו
אתן עוד לא יודעות שאני אוהבת סתם להתבכיין?
😄