אושה לנד

הבלוג הזה מימיו הראשונים היה חושפני למדי.
חיי המין שלי נפרסו בוירטואליה לעיני כל, הכרזתי שאין לי כמעט גבולות, שאני אקסביציוניסטית לא ממומשת ופידחתי את עצמי השקם וערב, והכל למען חופן צומי ופיצוי על נערות עשוקת אקשן.

עם השנים והילדים התברגנו לי החיים כיפליים ומצאתי את עצמי אומרת "נרתיק" ולא "כוס".

עכשיו שהתחלתי תרגול קליני וגיליתי שהוא בידס"מי למדי, אני מתפדחת לכתוב עליו פה.
מה נהיה ממני?
אם באמת יש בי הגעגועים לפעם - למה אני עוצרת בעד עצמי להיחשף במערומי?