אני חיבת ללכת לישון. כבר נורא נורא מאוחר ואני קרועה מעיפות. אתמול בלילה היה סיוט עם הקטן ובכלל היה סופ"ש קשה.
ובכל זאת אני כאן עכשיו כי האדרנלין זורם ואם אני אעבד את החוויה אולי אוכל לישון בשקט (לפחות עד לצרחות לאוכל).
יש דברים שמזמן לא עשינו. יש דברים שאף פעם.
כבר שכחתי כמה סקס יכול להיות מהנה. לא, תשכחו ממהנה - להנות אפשר גם כשאוכלים גלידה, מטיילים בחוף הים ועושים שופינג.
אני מדברת על פיצוץ חושים. על איבוד שליטה. על עונג טהור. על תחושות שמציפות אותי ודמעות שזולגות.
לא חשבתי שאצליח להנות ממין בזמן הקרוב.
יש לי בעיה פיסית בעקבות הלידות וזה כמובן משפיע על הפן המנטאלי וחוזר חלילה.
שלא לדבר על העיפות ואיבוד האינטימיות כשעריסת תינוק ממש לידינו.
ובכל זאת הוא עשה זאת.
למד משהו חדש או נזכר במשהו ישן
הביא אותי עד לסף השפרצה.
לא יכולתי בכל זאת להתנתק מהמציאות לחלוטין.
הייתי חיבת לעצור את הצעקות אבל הכאב נעלם לו ואיתו גם מעט מהחשש שיצוץ שוב.
אחרי 9 שנים הוא למד משהו חדש על הגוף שלי
והוביל אותי לאקסטזה טהורה.
מי יתן ונוכל לחזור על זה, לאבד שליטה לחלוטין
ובעיקר לחזור לעצמנו במהרה.
לפני 15 שנים. 17 באוקטובר 2009 בשעה 23:57
