אושה לנד

לא יודעת אם שמתם לב אבל לא כתבתי איזו תקופה. לא בכוונה או משהו כזה, פשוט מחוסר זמן.
והחיים ממשיכים להם אבל מה הטעם לספר, לתאר ולעדכן? תמיד היתה לי בעיה לחזור לסידרה אחרי שפיספסתי כמה פרקים (למרות של"אנטומיה" התמכרתי שוב).

אפרופו "אנטומיה", קראתי לא מזמן טור של רענן שקד בו הוא טוען ש"אנטומיה" ודומיה משולים לפורנו עבור נשים ולהן הפריבלגיה לצפות בו בסלון ולא במחשב בהחבא.
אז כמה דברים יש לי להגיד בנושא הזה : א. הוא צודק ב. אצלנו פורנו אינו רק של גברים ולא רק בהחבא ג. אף פעם לא הבנתי נשים שמתנגדות שהבעל יצפה בשטות הזאת ג. פורנו רגיל הוא משעמם ושטותי ד. הנה כתבתי פיסקה שלמה על שטות ולא על חיי בתקופה האחרונה. האח היידד.

אז מאיפה מתחילים לחזור לכתוב?
אני בכלל מפנטזת על כתיבת פנפיקשיין לוהט של "מחשבות פליליות" סידרת המשטרה הטובה ביותר שאתם לא רואים. אבל ברור שזה לא יקרה. למי בכלל יש זמן? למי בכלל יש את הכשרון?

אז אני מניחה שצריך לכתוב משהו על התקופה האחרונה. אבל זה לא מענין. באמת שהחיים הם אותם חיים. יותר מענין להתבכין על זכרונות. למשל פסח שלפני שלוש שנים בשיאה של הרפת.
אויש, זה נראה כמו חיים אחרים בכלל. אני מתגעגעת קצת, גם לכמה אנשים ספציפים, גם להתרגשות של טינאייג'רים.
היום אני כבר מבוגרת. גיל ההתבגרות המאוחר חלף עבר לו ונותרו רק הזכרונות.
כיום אני מטופלת בשני צאצאים משגעים שאם אתחיל לכתוב עליהם לא אגמור בזמן והלחמניות של פסח ישרפו לי ואז מה יאכלו מחר הגוזלים בפסטיפארק?!

החיים באמת בסדר גמור. יש לי בעל מושלם שקונה לי מתנות יפיפיות ולא עושה לי ת'מוות כי אין לו מספיק סקס. אני ארוויח כמה גרושים מפרויקט קטנטן שעבדתי עליו בשבוע האחרון ובכלל החיים דבש.

רק רצוי לכתוב יותר.

זה עושה לי טוב.

להרגיש.

ליצור.

לתקשר.

לנשום וירטואלית.