מוזר איך אנשים משפיעים על החיים שלנו ואין להם מושג על כך.
עצוב כמה שאדם יכול להיות במחשבותיך, בליבך (או במקום ההוא שמשפיע לנו על החשק) אך הוא אינו ער לקיומך.
לפני כעשור וקצת פגשתי מישהו שכזה. עבדתי איתו במין עבודה זמנית שכזאת.
לא תיקשרנו מי יודע כמה אבל בפנטזיותי זממתי לא פעם לנצלו מינית במחסן.
באותה תקופה ניסיתי לצאת מה"של" שלי ויצרתי לי בליינדייטס אינטרנטיות.
יצאתי עם איזה בחור שמצאתי חן בעיניו אך הוא לא עשה לי את זה בשום צורה שהיא.
מתוך חוסר ניסיוני המוחלט השוואתי בין המשיכה שלי לאותו בחור בעבודה לזה האינטרנטי והבנתי שאין לי מה לחפש איתו.
תוך ימים ספורים פגשתי את בעלי (באותה הדרך).
לו לא הייתי נמשכת לאותו עלם, לו לא הייתי מבינה שאין לי מה לחפש עם מי שאני לא נמשכת אליו, לא הייתי היכן שאני היום.
במשך השנים נתקלתי באותו בחור מושך, בעיקר מרחוק.
היום נתקלתי בו במעלית בעבודתי החדשה (וכאן המקום לציין כדרך אגב שחזרתי לעבוד לפני ימים אחדים לאחר שלוש ומשהו שנים של סמי בטלה, אך לענינינו:)
וניראתי לו מוכרת. נאלצתי להזכיר לו מהיכן הוא מכיר אותי ולהבין שאני כלום עבורו.
לא שהוא ספציפית משהו עבורי אבל הוא בעקיפין השפיע מאד על חיי.
שלא לדבר על החמיצות בלב, ההבנה והזכרון בכל אותם בחורים שריירתי עליהם אך מבחינתם הייתי אוויר ותו לא.
מסתבר שאני לא אחת ששמים לב אליה, שזוכרים אותה.
מעולם לא כינה אותי איש "יפה".
לפני 13 שנים. 20 בדצמבר 2010 בשעה 21:12