אושה לנד

אני חושבת שהבנתי מה (עוד) סוד הקסם של המקום הזה
אני מזהה את זה אצל אחרות וגם אצל עצמי - קיימת פה אפשרות בחסות הוירטואליה תחילה, לנסות ולהיות מי שאתה באמת רוצה להיות

אני עוד לא בטוחה שאני מישאני חושבת שאני.
שנים היא היתה בפנים, הלביאה שבי. חיכתה להזדמנות להתפוצץ החוצה
וכאן, למשך תקופה קצרה ניתנה לה ההזדמנות לבצבץ

היום היא לא פה
לא ברור אם יצאה, אכלה משהו וחזרה למחבואה
או שיצאה, הבינה את הענין והמשיכה הלאה.

אני מקווה שהאפשרות הראשונה היא הנכונה.
כי למרות שבגרות היא מעלה - לא הייתי רוצה שהמהות שלי, שהמקום בו אני פורחת, יגדל, יתבגר ויעלם.
יש יתרונות לבגרות, אבל לא על חשבון איבוד האישיות.

למרות שאני לרוב מבטלת את זה ב-BEEN THERE, DONE THAT
עדיין מתכווצת לי הבטן שלא רואים בי מי שאני מרגישה שאני

אני עדין נראת לעולם כחנונית סגורה ושקטה
כך אני מצטיירת בפני הגננת של נושי ועוד אנשים שמכירים אותי POST-CAGE
כך גם הצטיירתי PRE-CAGE
אבל אתמול נתקלתי, ממש במיקרה באיזה שרשור הזוי שהזכיר לי שפעם, לא כל כך מזמן, הייתי במקום אחר והרגשתי עם זה טוב!

אני פורחת כשרואים אותי
אני פורחת כשמקשיבים לי
אני פורחת כשיודעים מי אני
אני פורחת כשמחמיאים לי
אני פורחת כשרואים בי אובייקט מיני

זה לא שאני קמלה. אני פורחת בהרבה דרכים אחרות
אהובי משקה אותי

הלוואי וידעתי איך לפתוח את המנעול ולתת לאותה לביאה לפרוח