אושה לנד

"מתי תבין שאתה לא יכול לשלוט בה?!"

כך אמא שלו אמרה לו הערב. לאחותי נפלט "אבל היא רוצה שהוא ישלוט בה..."

אחותי יודעת. אמא שלו לא. בתור אישה חזקה, זו שקובעת כמעט הכל בבית, היא לא מבינה למה אני עומדת דום. למה אני לא מכוונת אותו.
למה אני לא זורקת לו את הבגדים המרופטים, למה אני לא מבזבזת יותר, למה אנחנו לא נוסעים לחו"ל כמו שאני רוצה, למה אני לא מארגנת לו את היומולדת החודש בלי לשאול אותו, למה אנחנו צריכים להסכים על הכל.
אנחנו לא 24/7. ממש לא. מנהלים חיי זוגיות ונילית למהדרין. האמנם?

מבית אבי לבית בעלי. מעולם לא חייתי לבד. מעולם לא הייתי רק ברשות עצמי. מעולם לא "ביזבזתי" כסף בלי אישור/בלי החישובים שאולי אסור.
אם תשאלו אותו הוא יגיד "שטויות". זה לא הוא זה שקובע, גם לא בעניינים הכספיים. זה חשבון הבנק שמחייב.
נשאלנו לא מזמן על שיטת קבלת ההחלטות שלנו. אנחנו לרוב מסכימים וכשלא מנסים להגיע לעמק השווה. חמודים שכמונו.

על דבר אחד אנחנו לא מסכימים. אבל ממש לא.
על הפטיש שלי.
גם לשולטים יש גבולות ואני משתדלת בכל מעודי לכבד זאת.
הרצונות שלי מתמלאים כל עוד אינם סותרים את שלו. זה נשמע כל כך גרוע? אני חושבת שלא. זה טבעי. ככה זה בזוגיות - מתפשרים.
ויש רגעים שמסעירים את הדמיון, גם אם הם קטנים ביותר, אני כבר אדע לעשות מהם מטעמים במוחי הסוטה -

ישובה על מיטתי, 3 גברים והוא בחדר. מראה את הציוד, מדגים לשניה את השוט האהוב עליו.
איך הראש שלי כבר עובד... מה אני הולכת לעשות מזה...