היינו רק שנינו במשרד בשעת בוקר מוקדמת וכשהוא זרק לי איזה משפט לא במקום החלטתי שאני מנסה לפתוח את הדברים.
"מה קורה איתך? למה אתה כועס עלי?"
עברו לי בראש כל מיני סיבות. לא ידעתי כבר מה לחשוב. הראש חפר בענינים אישיים כי לא יכולתי למצוא הסבר אחר.
ואז הוא סיפר לי - לא יכולתי להעלות על הדעת בכלל!
מסתבר שהמנכ"ל גילה הכל (שהוא הולך לפתוח חברה חדשה) ומאיים עליו בתביעות.
הוציא לו את כל הרוח מהמפרשים. הרס לו את כל התוכניות שערך במשך כחצי שנה (ליצור קשרים טובים עם הספקים והלקוחות, להוריד את המכירות, לשכנע עובדים להתפטר - בקיצור -
לעזור לחברה להתמוטט בשביל שהוא יוכל להיבנות על השאריות). סיפר לי שמעולם לא חש כל כך מושפל. אין לו יותר כח בחברה. הוא בפועל באמת לא סמנכ"ל...
הצטערתי בשבילו כמובן. הוא לא יוכל לבצע בחיים את המהלך הזה ובטח שלא אוכל לבוא יחד איתו. מה יהיה איתי עכשיו? אני חיבת לחפש עבודה!
ורגע, למה הוא כועס עלי?!
"את סיפרת לו!" מה?????????????????????????????????????
"אף אחד לא ידע, רק אישתי וההורים שלי, את החוליה החלשה. אמרו לי לא לבטוח בך אבל חשתי שיהיה בסדר"
הייתי בהלם! מה פתאם אני? למה שאעשה דבר שכזה? הוא הציע לי כזאת הצעה טובה - למה להרוס?
"הוא הציע לך משהו, הוא שילם לך!" מה פתאם? איזה שילם? בוא תראה את המינוס שלי. למה שיבטיח לי? מה פתאם דיברתי איתו? אני בכלל לא מדברת איתו?
רגע, אולי אולי... לפני שבוע המחשב שלי לא נפתח. היה כתוב שמישהו התחבר מרחוק. מישהו חיפש לי במחשב? אבל רגע, גם אם חיפשו מה ימצאו? כולה שתי שיחות קטנות בעל פה היו בנושא. אולי רצה לראות את טיב היחסים בינינו, אולי חשד.. אולי אולי...
"זה את! הוא אמר לי!" ואני בוכה ובוכה ונשבעת בילדים שלי שאין מצב. לא סיפרתי לו ולמה שאעשה זאת?
התחילו להגיע עובדים ואני בורחת למטה לבכות בטלפון לאוש והוא דורש שאעלה חזרה. יורדת ועולה, יורדת והוא יושב איתי במכונית שלו. מדבר עם בעלי בטלפון.
אוש מסביר לו שלא יכול להיות, שיקח אותי למכונת אמת.
לך תוכיח שאין לך אחות...
הייתי כל כך פגועה. איך יכל לחשוב את זה עלי? בכיתי ובכיתי בהיסטריה.
"את נותנת הצגה מאד משכנעת אבל מה אני אמור לחשוב? איך הוא ידע? הוא אמר לי שזו את, שאם אקח אותך לחברה החדשה הוא תובע אותי!"
איזה שטויות! למה שיזיז לו ממני? אני כולה מזכירה. הבנאדם נכנס לסרטים קשים. לפרנויות. החליט שמרגלים אחריו. החליף סיסמאות ואני בכלל שיניתי את דעתי...
לא הגיוני בכלל שזה המנכ"ל. לא הגיוני שהוא זה שנכנס לי למחשב. יותר הגיוני שזה הסמנכ"ל שנכנס כי חשב שגיליתי.
היה נראה שהוא האמין לי. באמת לא אמרתי דבר. באמת לא מכרתי אותו. אבל הוא המשיך בהערות המפגרות שלו.
בינתיים ירד לי ממנו בגדול. אמרתי תודה לאל שאני לא מצטרפת אליו בהרפתקאה המקצועית הזאת.
ברור לי שהוא שיקר לי - המנכ"ל לא היה אומר לו דבר כזה שאני זו שאמרתי.
ברור שאמר סתם בשביל לראות את התגובה שלי.
ניסה למכור לי את הסרטים של עצמו.
העניינים נרגעו. לבקשתו לא סיפרתי על כך לאיש והמשכנו לעבוד ביחד.
פחות שיתפנו אחד את השניה כבעבר אבל נראה שהוא התאושש מעט והתחיל לבטוח בי שוב. המשכנו לצחוק ולדבר על סקס מידי פעם.
אבל לאט לאט צצו לי ספקות נוספות לגביו. כל מיני לכלוכים שמעורבים בהם אנשים אחרים.
גיליתי שוב על בשרי שיש לו פה גדול והוא מנצל אנשים לאינטרסים ההרסניים שלו.
אני תמימה מידי. מוחלת בקלות. סיפרתי לו משהו (לא סוד) והוא הלך וסובב את זה מול המנכ"ל ועוד כל מיני קטנות שכאלו.
הוא התחיל לטעון שהשתנתי. שאני כבר לא כמו פעם. התחיל לקנא לי שהלכתי לאכול עם עובד אחר.
בטח שהשתנתי! הוא קרא לי אז צבועה וזה כל כך לא נכון! מה שבפנים זה מה שבחוץ! לא רציתי להיכנס איתו לעימותים אז שמרתי על אוירה ידידותית.
עוד לא חשבתי עליו רעות כמו שאני חושבת היום.
בחג הוא נסע לחו"ל. שיקר לי שנוסע לאיזה צימר - כאילו שאיכפת לי בכלל.
האמת שרציתי את טובתו. ראיתי שהוא במצב נפשי קשה. שהוא בצומת דרכים. טיול לחו"ל יעשה לו טוב.
בינתיים היה מספיק באלגן בעבודה בלי שהתעסק רק בו.
כשחזר דיברנו. הוא קיבל החלטה. היה לי ברור מהי ולא דחקתי בו לשתף.
הוא רצה לשתף - בעניינים מיניים יותר.... :
לפני 12 שנים. 28 בנובמבר 2011 בשעה 16:52
