אושה לנד

אז נכון שלא הכרנו כמעט אף אחד
ונכון שלא תקשרנו עם אף אחד
ובטח שלא השתעשענו עם אף אחד
אבל היה לנו אחד את השניה.

אני פה ובכלל בשביל 1. הענין הזוגי 2. הענין החברתי (3. הדימוי העצמי אבל זה לא לעכשיו)
ו V אחד זה בהחלט מספק ומסייפס.

בוקר שישי יחסית רגוע ושלו מלבד טיפול 10,000 לעצמי, כביסה והכנת ארוחת צהריים לא היה הרבה בלו"ז
הוא דרש (וקיבל) את שלו ואני ביקשתי ללילה את שלי (ועוד איך קיבלתי).

לא הצלחתי לישון כל היום, ככה זה לפני מסיבות. דווקא ששינה נחוצה היא לא מגיעה.
למרות הסופה נלבשה שימלה אדומה קצרת שרוולים שגרמה לי להרגיש מעולה והתיצבנו במקום.
היינו הראשונים על הרחבה ואחרי זה חיפשנו מקום לשעשועים.

ברוגע על הספה הוא אמר את הדברים הנכונים ונגע לי במקומות הנכונים
בשירותים עשינו את עניינינו תרתי משמע וחזרנו לקהל המפזזזים
לראשונה הוא הביא איתו ברכב עזרים דידקטיים, בחר אחד ועלה למעלה.

ספה אחרת, עוד ועוד מילים מנמסות והוראה להיכנס לשירותים ולדחוף לתוכי את האביזר
שעונה על הסד והידיים הגדולות והחזקות שלו מרעידות את גופי ועמו את הכדורים שבתוכי
שוב ושוב ושוב
נצבטת, מוכה
ומרחפת.

איך אני אוהבת להיות מסוייפסת
חיוך דבילי על שפתיי
לא מסוגלת לאמר מילה, רק לחבק אותו.


תודה לך אהובי
החזק, האוהב והנאהב.