כולנו חושבים שאנחנו מיוחדים, בעיקר בגיל כלשהו בין הילדות לבגרות בו האגוצנטריות מרקיעה שחקים. אני תמיד חשבתי שאני מיוחדת לפחות עד שהדימוי העצמי שלי צלל בגיל 16 והילך.
היום אני די כמו כולם אבל מן הסתם יש לי כל מיני אנקדוטות ופיצ'פקס שהופכים אותי למיוחדת (או למוזרה, תלוי בנקודת מבטכם).
אני האדם היחידי שאני מכירה שלובש חותלות.
לא חותלות כאביזר אופנתי, רטרו 80S אלא אשכרה חותלות, במשך העשרים שנה אחרונות, בעיקר בלילה כדי למנוע כאבים בקרסוליים.
כל העסק הזה של הFANFICTION.
לא נתקלתי באנשים שקוראים את זה.
כמובן שבעולם יש אלפים, עובדה שהרשת מפוצצת אבל בארץ? (מלבד הילדים בפורום תיקים בתפוז)
מכירים את התוכנית הזו ביסדוקו על התמכרויות מוזרות?
אז יש לי אחת נוראית. הרסתי לעצמי את הגוף (תשכחו מפרטים, אין מצב).
האם אני היחידה שהיו לה קלטות טייפ של "שירים מארץ הפלאות" ועדין זוכרת את השירים כגון "הדברים האהובים" בגירסה ההיא ולא בזו של המחזמר של חני נחמיאס?
חרדה טלפונית.
להרים טלפון, בעיקר בעניינים בירוקרטיים וסידוריים, אבל גם חברתיים חדשים מאיץ את דפיקות ליבי.
לפני כל שיחה אני עושה חזרות בראש, איך אני מבררת כל מה שצריכה על מנת שאצטייר מול נותן השירות כמינימום נודניקית.
השטות הזאת עם העיניים שלי.
אחרי ששללו גידולים עכשיו בודקים אם יש לי טרשת נפוצה.
ייפי.
לפני 12 שנים. 19 במרץ 2012 בשעה 9:37
