אושה לנד

לא כתבתי כבר כמה וכמה וכמה ימים... ודווקא בתקופה עמוסה ומלאת שינויים.
אני מניחה שאין צורך בחפירות מסיביות כשהמציאות עמוסה.
אבל בשביל הרקורד, ככה שיהיה קבלו שני עדכוני ע-נ-ק :

1. מחר אמור להיות יומי האחרון בעבודה.
אולי אתם זוכרים את סאגת הסמנכ"ל ההזוי.
מאז שעזב העניינים נרגעו נפשית אך לא כלכלית.
מצב החברה עדין בכי רע ומאז אוגוסט אינני מקבלת משכורת בזמן: במקום ב10 המשכורת יכולה להגיע ב18, ב27 או חלילה ב3 של החודש שלאחר מכן.
טרם קיבלתי למשל את משכורת מרץ, מאוקטובר לא הופרשו לי כספים לפנסיה ע"י המעסיק.
נכון שנפלא?

אחת מקסימה יפיפיה שכזאת,
אחת משלנו, המליצה עלי בחום למעסיק אחר.
שבוע הבא אני מתחילה עבודה חדשה - באותו בנין, אותן שעות, אותה משכורת ויותר ימי חופש.
העבודה עצמה מעט שונה (אני דווקא מאדדד מתחברת לעבודה הנוכחית שלי) ויש בי חששות.
אבל הכל לטובה
חייב להיות!

2. קנינו דירה!
555
על החוזה נחתום בעוד שבוע אבל המחיר כבר סוכם לשביעות רצוננו.
מדובר בדירה על הניר שתהיה מוכנה עוד שנתיים, בשכונה החדשה על התותים שבונים לידינו,
מה שאומר שאנחנו נשארים במשולש הסוטים!
מתרחבים לחמישה חדרים גדולה (סלון, הורים, שני הבנים, חדר משחקים וחדר לתינוקת העתידית - תרגעו, אין עדין מס' 3... אפרופו פוסט אי לקיחת הפוסטינור מלפני חודש+)
שנתיים זה המון זמן. רק בעוד שנה ננסה למכור את ה4 שלנו ונתחיל במירוץ הקדחתני אחר קרמיקות, ברזים ומטבחים.

כשההורים שלי עשו את הצעד הזה הם טענו שזו היתה אחת התקופות המאושרות ביותר בחיי הנישואים שלהם.
יש לי הרגשה שהמצב אצלנו יהה שונה.
אוש הוא שר אוצר קשוח ואני תינוקת מפונקת.
רק הזמן יעיד אם נצליח לשרוד.
מצד שני, אם שרדנו את הבדס"מ נשרוד גם את זה.

מה שכן, סקס כבר לא היה לנו יובלות.
אוש התלונן על כך לא אחת.
הייתי חולה ורבנו, היו חגים וענייני דירה,
לא מצאנו זמן לאינטימיות זוגית ולרומנטיקה.
שנינו אשמים מן הסתם.
אני מקווה שהוא לא עושה לי דווקא...


בתחיל השנה כתבתי פוסט "מחפשת"
חיפשתי עבודה
חיפשתי בית
חיפשתי חברים/פרטנרים מיניים.

שניים מתוך שלוש זה מצוין.