אושה לנד

יום חמישי 22:59
הרופא שמולי שואל "איך זה קרה?"
לשמע תשובתי הוא מצקצק בלשונו ומניד את ראשו
_______________________________________

יום חמישי 13:14
אני מקבלת SMS "מוכנה למשימות, כלבה?"

במשך כל אותם הצהריים אנחנו מסתמסים. הוא מחלק לי הוראות מיניות
בערב הוא אוסף אותי מהוריי, נפרדים מהילדים ויוצאים ל"בלייק" בG
ראשי סחרחר אחרי הבירת דובדבן.
לאחר שנכנסים הביתה אני מוצאת את עצמי תוך שניות ספורות עירומה על כיסא המחשב, רגליי פתוחות ומורמות, אני מורשת לענג את עצמי תוך כדי צפיה בפורנו.
דקות עוברות ומובלת לסלון ומורת לשכב על הגב. הוא פרש על הריצפה מפה חד פעמית והחדר מואר באור נרות.
הוא טורח רבות בקשירת גפיי. הידיים נקשרות זו לזו ואליהן מחוברות הרגליים שמפושקות באמצעות מקל מעץ.
טיפות שעווה חמות מתחילות לעטר את גופי ואני מבחינה בזיקפתו המגרה.

הכאב אינו כאב
מן דגדוג נעקצץ וחמים
ולפתע שריפה
כמות נכבדת של שעווה נופלת על בית החזה שלי
מילת הבטחון לא חלפה בכלל בראשי
"אושי תעצור! תוריד את זה ממני!"
תוך שניה הקסם נשבר והוא מנקה ומתיר אותי
הוכחה שאין לנו צורך במילות קוד. המציאות והמשחק לא מטשטשים הפעם.

כואב ושורף לי. אני באמבטיה עם זרם מים קרים. חוששת רק מצלקת.
יש לי מישחה טובה בבית אבל בכל זאת החלטתי לקפוץ לרופא.
הגענו שלוש דקות לפני הסגירה כדי לשמוע "דרגה ראשונה, תמרחי את אותה מישחה".

הערב המקסים שתכנן עבורנו התקלקל.
במקום לבלות אותו בזיונים צפינו בש.ח של "הבית הלבן".
למחרת נקיונות והיום טיול.
צר לי שהמאמץ שלו לא נשא פרי. צר לי שלא זכיתי עדין בזיון המיוחל.

והיינו צריכים אותו.
עברתי תקופה לא קלה לאחרונה. השינוי התעסוקתי שלי עורר בי הרהורי חרטה וקשיי הסתגלות.
אם זכיתי לפני שנה לקום לעבודה בבוקר עם חיוך, היום אני קמה עם דפיקות בלב ובטן מכווצת.
אבל לא לשם כך התכנסנו כאן היום.

האדמומיות הלכה ונעלמה. נוצרו שני סימנים מכוערים שאני מתפללת שיעלמו תוך כמה ימים.
סקס ובדס"מ עוד יהיה לנו הרבה. זו לא זוגיות ארעית. אנחנו כאן לטווח הארוך.
לפחות שבתי לכאן לאחר תקופה. גם מתחיל לדגדג לי הענין החברתי ומצב הרוח המסיבתי.
זה לא יקרה לצערי בשבועות הקרובים אבל היומולדת מתקרב. נראה כבר.