אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 10 שנים. 28 בספטמבר 2013 בשעה 17:44

Y Y Y Y Y

אמממ אממממ

מאיפה לעזאזל להתחיל?

בכלל להתחיל?

 

פעם אני זוכרת זה היה מן קטע שכזה שלאחר כל מסיבה, מפגש או מפגשונצ'יק יכולתם לקרוא פה בשלל בלוגים

על מעלליהם של הנפשות הפועלות + ניקים משודרגים ומתחכמים.

כולם התחרו בכולם בלמי יש (נסיון חברתי ומיני) גדול יותר

כולם התגאו שהיו פה ושם, הכירו את זה ואת זו, השתעשעו והתנשבקו עם הפרסונות הכי איניות.

 

היום (תקנו אותי אם אני טועה) זה כבר לא נמצא

לכן זה יהיה מאד פרובינציאלי מצדי לספר היכן הייתי, מה עשיתי ועם מי עשיתי...

אני גם כמעט ולא משתפת בתיאורים נוטפי זימה מחדר המיטות הפרטי שלי, למרות שעם הזמן אנחנו ובדס"מנו רק משתבחים.

לפעמים אני מרגישה שזה חבל כי הזכרון אובד או לפחות מתעמעם לו כך.

עובדה שיש לי זכרון ברור מסשנים בשנים עברו דווקא מהסיבה שכתבתי עליהם.

 

ויש אירועים, בעיקר שמתרחשים לראשונה, כמו אתמול, שגם אם לא אכתוב עליהם אני לא מאמינה שאשכח כל כך מהר ובכלל.

לרשום אודותיהם יהיה בחזקת "נה נה בננה אני עשיתי כך וכך וכך (יותר נכון, עשו לי כך וכך וכך)".

גם את פרטיותם של המשתתפים יש לקחת בחשבון.

 

אז אני מתלבטת בין דיווח מלא (מינוס שמות החשודים הרלונטים), בין תיאורים ספציפים משמעותיים עבורי (בעצם אין הבדל בין 2 האופציות) 

לבין עיכול פנימי.

אני אחשוב על זה עוד טיפטיפונת.

(מה אתם אומרים?)

 

אבל בגדול : YYYYYYYYYYY

מיו​(לא בעסק) - מתרגשת ושמחה בשבילך על הYYY

אני לא יודעת למה, אבל אני הרבה פעמים ממש צריכה לכתוב ולשחרר לאוויר העולם וכשאני לא יכולה אז זה מעיק לי ולכתוב למגירה או לספר לחברה טובה לא עוזר לי...
לפני 10 שנים
אושה{אוש} - אני גם מרגישה ככה
אבל בגלל שהאוירה היום בכלוב היא "שלא מדברים-כותבים-מפרטים" קצת לא נעים לי מהמשתתפים.

אני זוכרת את המיילדום הראשון (והאחרון שהיינו בו) לפני שנה וחצי אני חושבת. הוא היה מעולה!
ואני כתבתי עליו בשיא ההתלהבות. הערב הזה עדין מופיע לי בפנטזיות. אבל שחיפשתי בלוגים של אחרים/תגובות לא מצאתי אז הרגשתי קצת פתטית. מה? רק אני בהתלהבות?
לפני 10 שנים
מיו​(לא בעסק) - מה אכפת לך מה השאר עושים?
זה ההבדל בין לכתוב בפורום ללכתוב בבלוג.
הבלוג הוא יומנך הפרטי שאת בוחרת אם לתת לעולם הצצה אליו והעולם בוחר אם להציץ.
אני חושבת שמי שאוהב לקרוא אותך, ישמח לקרוא על קורותייך.
יש פה הרבה בלוגים, כל אחד שונה בדרך שלו.
יש את אלה שכותבים שירים, יש כאלה שכותבים פנטזיות דמיוניות, יש כאלה שמשתפים שירים או תמונות שאהבו והקוראים בוחרים להכנס לאן שמעניין אותם.
לי אישית אין סבלנות לקרוא פנטזיות ארוכות אבל אני מאוד מעריכה את אלה שישבו וטרחו וחשבו וכתבו ואני בטוחה שיש אחרים שמאוד אוהבים לקרוא את הפנטזיות האלה ופחות את הפוספטים המתחבטים שלי למשל....
יש מקום לכולם ובשביל זה נועדו בלוגים.


אם את מרגישה צורך, אני אומרת - לכי על זה!
את הlike שלי כבר יש לך :)
לפני 10 שנים
אושה{אוש} - אז ללכת על זה את אומרת.. אני עוד מתלבטת.
עוד מעט נגמרת לה תקופת החגים וחוזרים למציאות. לא בא לי!

טוף. אני לאט לאט משתכנעת
לפני 10 שנים
המלכה הצוחקת - דיווח מלא!!! ברור! ואין את זה היום פשוט כי הדור פחת...
לכי על זה
לפני 10 שנים
ימה​(נשלטת) - אחרי טיזר כזה כבר אין לך ברירה

יאללה לשפוך!!!
לפני 10 שנים
SPENKY{שייכת} - אושה יא טיזרית (נישוקים)
לפני 10 שנים
אושה{אוש} - חחח מצחיקות.
טוב אני אנסה.
יש לי עשרים דקות עד שהולכת להביא את הילדים. מקסימום אשמור בטויוטות.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י