טוף, שיכנעתן אותי. אנסה לספר קצת תוך שמירה על פרטיותן של הנפשות הפועלות.
מודה שחיבת הסחת דעת אחרי יום נוראי בעבודה (דרך אגב אם מישהו מחפש אדמיניסטרטורית בכירה - או אפילו מזכירה פשוטה - באזור השרון משרת אם - אני שלך!)
החלטתי שכל יום בחג הזה נעשה משהו. כבר בלתי אפשרי המצב של המכורים שלי למחשב. סופר-מריו/קנדי קראש/סופר מריו.
ילדים צריכים להיות בחוץ ולא רק דבוקים למסך. אז באמת שהיינו ובילינו בפארקים, משפחה, קניונים, סרט, פיקניק וכו'
ולקינוח חשבנו לצאת רק שנינו בשישי בערב. אולי להיפגש עם זוג חדש מכאן, אולי לראות 2RED. העיקר להתאורר.
כמה נפלא היה לקבל הודעה מפתיעה עם הזמנת יומהולדת למישהי מיוחדת.
אישרנו הגעה בשמחה, מבלי לדעת בדיוק למה אנחנו נכנסים...
שנים. שנים שאנחנו פה. לא ממש דינוזאורים. יותר מעידן הממוטות.
היינו חלק מחבורה, התארחנו ואירחנו מפגשים אבל מעולם לא היינו בפליי פארטי כדת וכדין.
שנים. שנים שאני מקטרת שחסרים לי חיי חברה מתובלים.
שנים. שנים שאני מפנטזת על פומביות ומקבלת הגשמת פנטיות בקצב שמתאים לו (ועם הזמן גם לי).
הבדס"מ שלנו השתבח עם השנים. מצאנו את נקודת השוויון שמתאימה לשנינו ומכאן אנחנו צומחים.
מאפשרים זה לזו לפנטז ברצינות על השלב הבא. טובלים קצות אצבעות במים הקרירים.
בשישי בערב צללנו ראש ישר לבריכת המים המתוקים.
לבושה בכחול לא מסורתי למקום האירוח שלא ביקרנו בו מימי טרום הרפת העליזים.
לא סגורים על הדלת הנכונה ומאתרים את כלת השימחה בכיסוי העיניים.
מאפשרים לה זכות קדימה ולאחר דקותיים נכנסים למקום.
דממה באויר. חיבוק אילם. הבמה כולה שלה.
מתבוננת בנעשה, צוחקת עם כולם, צופה בבן זוגי - איך הוא מגיב? זה יותר מידי בשבילו? לאן הבאתי אותו?! שלא יהרוג אותי...
איזה יהרוג... הוא מצטרף לחגיגה :-)
הבהובי המיגרנה המוכרים מתחילים. לא הפתעה גדולה.
מה שכן מפתיע איך אדרנלין והסחת דעת מכאיבה ומענגת משמשים היטב כאדויל.
יש לו ידיים חזקות לבעל שלי. כבר היכו בי בעבר. תמיד שלו הכי כואב.
הפעם זכיתי לחוש גם כאב אחר, מגבר אחר.
הוא כבר היה מחומם. אני לא. המכות שלו טלטלו את כולי. קשה היה לי לספוג עוצמות שכאלו על ההתחלה.
אך זו היתה רק ההתחלה...
אוש קשר אותי לצלב והחל בעבודת הקודש.
שלל שוטים ומכשירי עינויים החלו להכות בי. בינהם גם ידיים זרות.
אני אחת שלא צועקת. סופגת את כאב בשקט אבל הפעם לא יכולתי לשתוק.
קולותיי התאימו להפליא לקולות הרקע האחרים במרחב האירוח.
הספיק לי. התחלתי לרעוד מהשוק שעבר גופי.
הוא התיר את הקשרים והוביל אותי למרגוע.
מתנדנדת, סופגת את האוירה, נרגעת
המיגרנה זכרון ישן
יושב מולי ומסיט שוב את תחתוני, מחדיר אצבעותיו ואני מתענגת ללא בושה
במקביל היא נשלחת אלי, ידיים נעימות מלטפות, שפתיים רכות מנשקות
חושפים את שדיי ועתה שוב תורו של הכאב מהול בעונג להפציע.
מכים בי, ברבים. לא רק אישי, היחיד שעשה זאת עד היום, אלא גם גברים אחרים
מכאיבים, מנשקים, מוצצים, נושכים, מכים
הציצים שלי עברו התעללות קשה. הסימנים והכאבים גם היום מעידים על כך.
מישהו מעיר בהומור שאנו חברה של סוטים
נו קידינג...
כואב לי. כואב לי גם עכשיו וזה עושה לי טוב.
טוב להיות בין אנשים טובים, פתוחים ודומים לנו
טוב שיש לי כזה בן זוג מפרגן ואוהב שמאפשר לי לחוות יחד איתו דברים שרק חלמתי עליהם.
שלא תחשבו שרק סטיות רצו שם. דיברנו גם על נדלן וועדי עובדים... אבל גם על רכישת והכנת צעצועים.
אוירה נעימה ומענגת. מלאה בהומור.
אז אני מודה לכל מי שאיפשר לערב המדים הזה להתרחש
לבעלת השמחה היפה
לבעלי המדהים
לכל מי שהכאיב ועינג ופשוט היה שם.
והערה קצרה וידועה לסיום - יש יתרון עצום בלהיות סאבית. מכאיבים ומענגים אותך.
השולטים הלבושים נשארים עם כאבים בידיים ובביצים... למרות שאני מתארת לעצמי שכל אחד מהם קיבל פיצוי הולם בבית :-)
