אושה לנד

מה הייתי נותנת כדי להחזיר את הגלגל לאחור
למצב העילאי של אושר, של זוגיות מושלמת ללא בעיות
מעולם לא רבנו, מעולם לא חווינו בעיות רציניות - אולי מלבד בבחירת אולם חתונה - וגם אז הכל נפתר על הצד הטוב ביותר.
ואז השתנתי. הפכתי לסוטה. אני לא יודעת איך לקרוא לזה אחרת.
בהתחלה הרגשתי קולית - הנה אנחנו עושים דברים שכל כך שונים מהתדמית החנונית שלנו.
זה שבר את השיגרה, גיוון את חיי המין אך לאט לאט הפך לאובססיה.
קשה לי כבר להנות ממין רגיל. אני מפנטזת על קשירות, על מכות
אני רוצה שישלוט בי, שיחליט עבורי.
והוא כבעל טוב, כמאהב נפלא מנסה לרצות אותי. לא להכל הוא מסכים, לא עם הכל נח לו אבל הוא מנסה, משתדל, מעמיד פנים.
סופשבוע מוזר עבר עלינו. סקס. מצבטי פיטמות (אאוץ' עדיין כואב לי!)
אבל בסופו הגיע הבכי.
נישואים הם פשרה. היום אני חשה את זה יותר מתמיד.
הגענו להחלטה. האהבה שלנו חשובה יותר מכל פורקן מיני שהוא.
ואנחנו חייבים למצוא דרך להתמודד.
החלטנו להוריד את המימון. לעשות הפרדה ברורה בין סוגי הסקס.
הסקס הונילי שלנו אף פעם לא היה רק עדין, תמיד כלל תנוחות מרובות,מילים מלוכלות, ונגיעות כואבות
אין טעם לוותר על זה.
נעשה הבחנה ברורה. ופעם בשבוע נעשה סשן - הוא ישתדל להנות בו ואני אשתדל להנות ממין ונילי.
בטח אתם מגחכים עכשיו. אבל אני אופטימית. אני חייבת להיות.
אני חייבת לחזור להנות ממין רגיל. פשוט חייבת. נחזור לא'ב' - לפורפליי, לחיזורים, לגילויי חיבה.
ועדין יש דברים שהוא נהנה מהם, שהוא הבטיח לי שנעשה.
הסכים להיפגש עם אנשים, לצאת למסיבת פעם בחודש-חודשיים
עם הפנטזיות שלי אני אאלץ להתמודד. אולי העלה אותם על הכתב. נראה.
תחזיקו לנו אצבעות.
אני זקוקה להרבה חיזוקים.
אוהבת אותו כל כך.
הלוואי שיכולתי להיות שוב נורמלית.