אני מחשיבה את עצמי כבן אדם עם הרבה מזל בחיים
השגתי את המטרה העיקרית שלי מאז גיל חמש : זוגיות מלאת אהבה.
זוגיות טובה ועוד לא הייתי צריכה לנשק הרבה צפרדעים בדרך (למרות שיש גם הרבה מה להגיד בגנות חוסר נסיון).
נולדו לנו שני ילדים מהממים ופסחנו על טרגדיות אפשריות בדרך.
יש לנו דירה ועוד אחת משודרגת אוטוטו בהמון כסף באזור מבוקש, מה שלהרבה זוגות זה רק חלום רחוק.
שרדנו את קשיי הבדסמ והשגנו מה שהמון אנשים רק היו חולמים - הגשמת פנטזיות בצורה בטוחה ומופלאה.
התברכתי בחברות מופלאות ובמשפחה מלוכדת ואוהבת.
נכון שאני יכולה להסתכל גם על חצי הכוס הריקה ולשאול איפה המזל שלי מסתתר בענייני עבודה וקריירה, שומן ובריאות
אבל יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע. יכולתי לא להיוולד בכלל מה שכמעט קרה.
אז בשורה התחתונה לאור עובדות גדולות וקטנות (הציבו אותי בצבא במקום מצוין, לא נכשלתי ביותר מידי מבחנים בחיי, שרדתי 5 יחידות מתמטיקה בציון מכובד, מכרתי את הדירה בקלות למרות המע"מ אפס של לפיד)
אני בהחלט מחשיבה עצמי כממוזלת.
מה שמצחיק הוא שאני בכלל אתיאיסטית.
לא מאמינה בכח עליון, במכתוב, במזל, בגורל, בכשפים, בתורה, בישו, מוחמד או בנ נח נחמ נמן נחמןןןן מאומן
ובכל זאת בטוחה שאם יש גלגול נשמות כנראה הייתי כל כך אומללה בגלגול הקודם שהיקום החליט לפצות אותי ולהביא לי את אוש.
הוא צוחק עלי שלמרות חוסר האמונה שלי אני אומרת משפטים כמו :
זה העונש שלי בגלל X
בגלל שרציתי לעשות Y זה מה שקרה
אז משתדלת לשים את הכל בצד - את האמונות התפלות, האתיאיזם, התפילות לבורא עולם, הזילזול בקמעות
ופשוט לרצות קצת (הרבה) טיפת מזל ולבקש כח לשרוד את שלושת השבועות הקרובים בציפיה למשהו טוב.
