אושה לנד

תחזיקו אותי חזק - החרמנות משתלטת עלי!
זקוקה לתמיכה - שלא אמעד
שלא אבקש, שלא אנדנד, שלא אוציא לו את הרוח מהמפרשים.
זה לא שאני לא מסופקת, זה לא שאני לא אהובה
אלא רוצה עוד, רוצה יותר
אבל אני אמתין בסבלנות, כך נשבעתי לעצמי
אני מקבלת הרבה תמיכה, בעיקר מבנות, מנשים אחרות - שיש לי בעל מקסים, שאתן לו את זמן,
שאין לאן למהר, שהכל חדש ומבלבל אך אני לא יודעת שובע.
ואני רוצה להאמין בזה בכל כוחי. להאמין שיהיה טוב. לי . ולו. בלי פשרות.

טוב לי איתו. הוא דואג ומפנק, ומשלים אותי.
הוא לקח אותי לאכול צהריים, הסיע אותי ל ומהעבודה.
חזרנו הביתה למקרר שהפסיק לעבוד. הוא אסף את כל הקפואים ונסע להורים שלי לשים במקרר.
הוא שכב במיטה וקרא לי. רצה קצת צומי. גם לו מותר
ליקקתי אותו, דיגדגתי אותו. דגדגנו אחד את השניה. צחקנו משטויות.
כייף אמיתי.

אני מחכה ליום חמישי. רוצה לדאנג'ן. הבטיח לי שנצא. מקווה שיצא לפועל לא כמו שבוע שעבר.
הפנטזיות לא מפסיקות לרוץ לי בראש.
רוצה מנוחה. רוצה להפסיק לדאוג ולשאוף ליותר. רוצה להסתפק במה שיש - ומה שיש הוא טוב מאד.
רוצה להפסיק להיות קרציה.
איך עושים את זה?!

ושוב אני יוצאת בפניה נרגשת - האם יש זוגות שגילו את הבדס"מ אחרי שהתחברו?
האם יש עוד מישהי שחוותה את מה שאני חווה?
יש חיה כזו בן זוג שנגרר לענין בגלל האחר ואהב את זה?
תגידו לי שכן. אני חייבת תקווה.
אני מפחדת שיסבול בגללי. שעושה את זה רק בגללי. הוא נשבע שהוא אוהב חלק מזה כי אם לא כן לא היה עושה.
רוצה להאמין לו כל כך.
אוהבת אותו כל כך.