אושה לנד

יש לי כל כך הרבה מה לכתוב. לא יודעת מהיכן להתחיל. היה אתמול לילה קשה. מאד.
אבל יש גם אופטימיות ואהבה גדולה. אבל היו גם בכי היסטרי, דיבורים על גרושין ו "איום לא איום" בהתאבדות. בסוף זה נגמר במין אנאלי - אני כבר לא בתולה!!! 😄

נתחיל מההתחלה?
אחרי העבודה היינו אצל הגניקולוג. אנחנו מנסנם להרות כבר שנה ללא הצלחה. הוא נתן לנו בדיקות נוספות.
בבית הלכנו לישון וקמתי ב11 וחצי להתכונן לדאנג'ן. הערתי אותו גם כן. הוא היה שקט מהרגלו. לא יודעת למה לא הבהבו לי כל נורות ההזהרה.
בדאנג'ן היה מחרמן - עבורי לפחות... הוא לא נהנה. שאלתי אם רוצה שנלך והוא אמר שהוא לא ממהר לשום מקום. ניסיתי לפתות אותו. לרקוד צמוד צמוד, לנשק, ללטף לגעת. הוא מצידו ליטף קצת אבל נראה מאד מסוייג. היתה קרן אור אחת - הוא הרשה לי לשבת למרגלותיו. הרגשתי טוב מאד במקום הזה.
ראינו אדון מספינק לשיפחה שלו והצתמררתי. הייתי כל כך רטובה בשלב הזה וחשבתי שאולי עכשיו... הוא נתן לי מכה אחת, והפסיק.
אחר כך ראינו בחורה אחרת עם כמה בחורים סביבה. קינאתי בה. אמרתי לו שאני מתוסכלת.
אחר כך ירדנו למטה והתישבתי בין ברכיו, אם היה נותן לי הייתי יורדת לו בו במקום. הזוג שיש לידנו אפילו הציע תחרות - מי גומר ראשון...
ראתי שהוא מתחרפן אז הלכנו הביתה.
איך שיצאנו אמרתי לו : מהיום אין דאנג'ן, אין יציאות, אין סשנים בלי שהוא ממש רוצה ואני לא אומר מילה. הוא שתק כהרגלו. גם באוטו ולי התחילו לזלוג הדמעות.
אמרתי לו שאני פה כשירצה לדבר והוא אמר שהוא צריך לחשוב. איזה ביטוי ארור. פעם ראשונה שאמרו לי את זה.
הוא אמר שהוא מרגיש שהוא לא מספק אותי ושצריך לחשוב מה לעשות. האם בכלל כדאי להביא ילד?
נכנסתי להיסטריה באמצע איילון.
צרחתי שיעצור את הרכב. והוא עצר על השוליים והתחיל לבכות יחד איתי.
היתה לנו שיחה חשובה. אמרתי לו שהוא כן מספק אותי. שאני רוצה רק אותו שאם ירצה אני אפסיק עם הכל ובעיניו זה לא יהיה ראלי. גם אם עכשיו זה מספיק לי מה יקרה עוד חמש שנים? עוד עשר?
ההיסטריה שלי רק התגברה ותיארתי לו את החיים בלעדיו.
גרה אצל ההורים, עובדת בעבודה לא מספקת עם משכורת לא גבוהה, בלי חברים (כמעט כל החברים שלי אלו החברים שלו). ניסיתי להוכיח שאין סיכוי שאמצא מישהו אחר, תמיד אשווה אותו אליו - אם בכלל אמצא... שאני שמנה ומכוערת, פאסיבית ומי בכלל ירצה אותי. ומי בכלל יתאים לי, מי ירגיע אותו, מי ינחם אותי? הוא נבהל וצעק שאני יפה ושהוא אוהב אותי.
ואז למעשה הבנתי שאין סיכוי שכל זה יקרה. אני פשוט אבלע כדורים ונגמר כל הסיפור כי לא יכולה לחיות בלעדיו.
זה לא היה איום, פשוט הכרה במציאות. עכשיו הוא נכנס להיסטריה.
בכינו יחד והמשכנו לדבר.
הגענו להבנות.
ממשיכים בבית עם הסשנים. את זה הוא דווקא אוהב ומאד נוח לו הסידור הזה של פעם בשבוע -
הייתי מאושרת לשמוע את זה כי זה החלק החשוב. ממש לא הבילויים.
רוצה להיות הסאבית שלו, אוהבת אותו כל כך.
אפשר לצאת לבלות פעם בחודש אבל לא לדאנג'ן. אם זה היה רק להסתכל כמו רוב האנשים אז מילא אבל אני רוצה יותר. פומביות מדליקה אותי ואותו לו.
אמר שהיה מרגיש יותר בנוח במקום אחר, עם עוד זוגות מסבבנו ש"עושים דברים"
סיכמנו שנבדוק עוד מקומות.
הוא מסכים ללכת, להתחרמן קצת, לא יותר, לא להוריד בגדים וכו'.. - למרות שהוסיף שאם המוד יהיה מתאים אז אולי... אבל כרגע זה לא מוחלט.
הוא מרגיש שאני מקריבה הרבה בשבילו והבהרתי לו שההפך הוא הנכון. אני השונה, אני הסוטה שהתחילה עם כל זה, הוא עושה את ההקרבה כאשר עושה דברים שלא אוהב.
אמרתי לו שלוותר על בילויים (וגם לא לגמרי) זו הקרבה קטנה.
והוא הרבה יותר חשוב לי. הסשנים בבית הרבה יותר חשובים.
נרגענו קצת. הגענו הביתה במצב רוח טוב יותר, אחרי הבכי וההסכמות.
נכנסנו למיטה והייתי כל כך רטובה עוד מהמועדון.
הוא נגע בי, ליטף אותי, חדר אלי, ואז חדר אלי מאחור.
דיברנו כבר הרבה זמן על זה. ידענו שצריך לקנות חומר, קונדום... הבטיח לי ליומולדת אבל הקדים בחודש שלם!
הצלחנו בלי חומר, רק המיצים שלי, לאט לאט, גם לא הכניס את הכל אבל זה היה נפלא!
אמרתי לו - אתה רואה כמה אני אוהבת אותך!
אחר כך הוא חדר אלי שוב וגמרנו ביחד.
הלכנו להתקלח ובסופה אמרתי לו שהפומביות במועדון זה סתם. הרבה יותר מדליק אותי למשל להיות עם זוג נוסף- הוא ישר התלהב - חילופי זוגות... אמרתי לו שאפילו בלי חילופים, פשוט לסשן עם זוג נוסף ולזה הוא הסכים. טען שהוא לא כל כך שמרן...

אז אני אופטימית!