אושה לנד

אתם מכירים את ההרגשה הזו של סערה נפשית? של מחשבה שלא עוזבת אתכם? של אי שקט שמשתלט עליכם?
לא יכולתי לאכול, לישון, לחשוב על דברים אחרים מלבד המצב שלנו. מלבד החרמנות שלי.
וזה לא שלא קיבלתי -
בחמש בלילה קיבלתי (+אנאלי)
בעשר בבוקר קיבלתי פעמים + ויברטור
ועכשיו קיבלתי ואני מאושרת!
אבל אני מקדימה את המאוחר.

היה לי רע. מאד. חזר הדכאון, מצב הרוח הקיצוני שהבטחתי לאוש שאתגבר עליו.
הייתי צריכה להשתחרר. לא ידעתי איך.
היתה לי רק דרך אחת : רציתי שיקשור אותי ויכה בי חזק עד שאבכה ואשתחרר.
בכי משחרר.

הוא לא רצה. שכבנו במיטה והוא ראה שאני סובלת.
כמה אהבה וטוב לב בבן אדם אחד!
הוא נתן לי סשן מדהים! שיעור בסבלנות :

קשר אותי עם הידיים מעל הראש, מחוברת לוו בקיר.
כיסוי עיניים (הבנדנה שאמא הביאה מכריתים משתלמת...)
מצבטים וזיין אותי.
התבכיינתי שכואב לי והוא התעצבן והיכה אותי, בחזה, בכוס.
"רצית שיכאב לך! למה את בוכה!"
הוריד לי אותם והלך.
השאיר אותי ככה קשורה, חסרת אונים עם כוס מטפטף.
רגלים פתוחות, סגורות, פתוחות - לא מסוגלת לענג את עצמי. זה בוער בי.
קראתי לו שיחזור. הוא חזר מתי שהוא רצה.
זיין אותי היטב.
"את חושבת שלמדת מהי סבלנות?" "כן מאסטר" "ב5 דקות? אני לא חושב..."
שם לי שוב את המצבטים והלך.
ואני שוכבת, מתרגלת לכאב. הפסיק לכאוב ופחדתי שיכאב בטירוף שיוריד אותם אז קראתי לו.
שוב הוא חזר בזמנו שלו. הוריד לי אותם. זה לא כאב בכלל. אני כזו בכיינית!
זיין אותי שוב. אורגזמה מפוצצת.
ירד ממני והשאיר אותי קשורה.
"קיבלת היום בכל המקומות. את צריכה להיות מלאה"
"אני מלאה בלב" "אתה אוהב אותי? נהנת?"
הוא אומר שכן. אני חצי מאמינה (להנאה, לא לאהבה הטוטאלית). מסתפקת בזה בינתיים.
ואז טלפון. גיסי הנודניק רוצה אותי ואני צוחקת - "אני אספר לו!"
הוא הבין לבד...
קישקשנו עוד קצת. הבטחתי לו שאעשה הכל בשבילו גם מה שלא רוצה.
שאל למה מתכוונת."לשתי בחורות? כבר הסכמת עקרונית"
"לצלם?"
אני עונה : מתכוונת לנהיגה אבל רוצה שתצלם.
הוא רק חושב על זה וכבר נעמד לו שוב.
אל תדאגי הוא אומר לי - אם את מוכנה זה יקרה!
אז שימו לב - אולי בקרוב יהיו תמונות...