לפני 7 שנים. 22 ביולי 2016 בשעה 20:48
בכיתי עכשיו באמבטיה לבד. כמו בגיל 16.
למה אצלי הכל עקום?
למה בגילי עוד צריכה את ההשפלה הזו? כנראה זו הסיבה שמתחתנים ושמים מאחור את כל חרדות הביצוע, את החיפוש הנואש לתשומת לב ומילוי החור הפנימי. מוצאים את האחד וסוגרים את הבאסטה.
הפרפרים שהתעופפו כבר ממוסמרים עם סיכה באוסף כי מחליפים אותם ברוגע, בבטחון ובקבלה.
זה היתרון במונוגמיה ארוכת שנים. מי צריך בכלל להסתכן שוב?
תמיד העדפתי את ברנדון על דילן
אבל פעם אחת בחיים צריך גם לטעום את הילד הרע.
הבעיה שילדים רעים מעדיפים ילדות רעות ורק משחקים עם הטובות.
מיציתי. או יותר נכון רוצה למצות.
לא רוצה להיות מושפלת יותר.
לא רוצה לחיות באשליות.
