לא משתחררת מזה
חפרתי כבר לכל העולם
יש גבול עד כמה פתטית יכולה להיות.
להתבכיין ולא לעשות עם זה כלום רק מרחיק אנשים.
אז לא מדויק שלא עשיתי כלום. נרשמנו לסווינגרס בפעם השלישית, בתיקווה הפעם לעשות קצת יותר מרק להירשם.
זה כל כך לא נגיש, קר ומנוכר.
זה לא אני. נח לי יותר עם חברים, עם הכרות מוקדמת שמתפתחת.
אבל אין פרטנרים לזה לא בוניל ולא בשוקו. לא למשחקים ולא למלאים.
הוא מצפה ממני שאקח את המושכות ואני מבינה את זה אבל אני עוד תקועה עם הסיפור ההוא.
עם ההתעלמות וההשפלה
ועם התיקווה שאולי בכל זאת זה לא אני זה הוא ותהיה הזדמנות לחוות.
בשביל פרפרים צריך רומן וזה בטח לא בתפריט. אנחנו רוצים לחוות ביחד כזוג עם עוד זוג.
סבלנות. ולהזיז את התחת זה מה שנדרש.
מספיק עם הרחמים העצמיים.
אנחנו שווים. מאד.
אנחנו זיון מעולה ומי שלא רוצה שילך להזדיין.
קשה להרים את עצמך. להרים לעצמך.
אני מוקפת חברות אהובות ומפרגנות.
מה שחסר זה זין מפרגן.
