לפני 7 שנים. 24 באוגוסט 2016 בשעה 22:17
אז מתי אני אאמין לזה סופסוף?
שהוא מסתכל עלי באדום השקוף החדש, שאני רק רואה את הבטן המשתפלת ואת הצלוליטיס והוא מתגרה ומתלהב?
כשהחברות לא מפסיקות לפרגן?
וכבר מתעצבנות עלי ועל חוסר הבטחון שלי?
כשגברים אחרים מלייקקים ואומרים שלא היו מתנגדים?
כשאעמוד על במה חצי עירומה מול מאה זוגות עיניים בוחנות ואעוף לי?
ואולי שאם וכאשר אהיה בסיטואציה אינטימית עם גבר שעושה לי את זה נורא והוא יגיד שאני מטריפה אותו?
אולי פשוט כשאוכל להביט בעצמי במראה ולהיות שלמה עם הקילוגרמים שנוספו ועם הצלקות והעיוותים ואפסיק להשוות את עצמי לאחרות.
אולי שארגיש באמת סקסית ונשית ולא מתבישת להפגין לעולם שאני נוכחת ושווה ושיש לי את זה.
ושאני ראויה לכל אחד ויכולה להיות אמיצה ולנסות לאותת לכל אחד.
רוצה להיות אמיצה ולאותת לעצמי.
