עוברת עלי תקופה פחות טובה.
יחסית לאחרים ובכלל, החיים שלי דבש אבל יחסית לעצמי, יחסית לקיץ, אינני במיטבי.
פיזית אני עיפה וחלשה וכאובה ושמנה. הדורבן גומר אותי. אחרי כל קימה אני לא דורכת על הרגלים. והקימות עצמן.. לא מצליחה לישון לילה רצוף. עיפה ותשושה. חסרת כח ומוטיבציה. סמרטוט.
הבטן כואבת ומונעת ממני להנות.
גם אין חשק . מרגישה נפוחה ולא אטרקטיבית.
החלק היחיד השווה שבי מצולק לאחר פגישה עם שמן רותח.
כמה נהגתי לאהוב את הסתיו.
עכשיו הוא רק מדכא באופן שלילי.
היה קיץ אדיר מלא באהבה, חברה,
הגשמת פנטזיות מטורפות והבטחות לעתיד.
לא נותר דבר. הכל התמוסס.
גם החברויות נדמה שלא מחזיקות בקונסטלציה המקורית.
את החיפושים להתערבבויות נטשנו כרגע. אוש עסוק בשלו ולי אין כח להוביל.
עייפתי מתכנונים ואירוחים
נטשתי את התקווה לחילופים
פה אני לא נמצאת. לא יכולה עם האנונימיות הזו. פלטפורמות אחרות איבדו מזוהרן.
שמישהו אחר יקח לרגע את המושכות
עד שאדלק שוב.
חברה היא הדלק שלי
אקשן הוא הסביבה המאפשרת לחלום ולחשוק.
אני נכנסת לתרדמת חורף. עיפה וכואבת. ושמנה. ומצולקת.
