יום מזוויע שזה אי אפשר לתאר. שונאת להיות מזכירה. פשוט שונאת!
כאילו יש לי 70 דומים על הראש עם בקשות ודרישות. ואני? כולה פינטזתי על שניים...
הגעתי הביתה עם הלשון בחוץ. מורעבת וישר נכנסתי לצ'ט, כרגיל טוחנת כריות.
מכירים את דנה והעוגיות? אז מה דעתכם על אושה והכריות?
אני חושבת שיכול לצאת קליפ מדליק לצלילי כירסומים.
מפה לשם, משם לפה התחיל דיון רציני בצ'ט. נושאו המרכזי :
האם אושה היא סאבית.
אז יש לי הרבה מה להגיד בנושא אבל נראה לי שאת הדיון הפילוסופי אשאיר לבלוג של מחר.
בכל זאת זיונים זה יותר חשוב...
אז מאיפה להתחיל? מהרגע שאוש בא הביתה או מהרגע שדחף לי את הראש לזין שלו וציווה עלי למצוץ תוך כדי שאני נחנקת?
נראה לי נוותר על הפור פליי להיום. לכל הרומנטיקנים אני מפנה אתכם לבלוג של אוש.
ANYWAY : בעודי מוצצת, מוספנקת חזק בשדיים ונמשכת בחוזקה בשערות, רץ לו הסרט.
אבל אני שכחתי אותו במהרה. המציאות הרבה יותר מגרה.
במאמר מוסגר אציין, למרות שהבטחתי לדחות את ההתפלספויות למחר שבכל רגע נתון בסשן הנ"ל הרגשתי הכי סאבית, הכי כלבה, הכי נשלטת והכי שלו.
וזו לא שליטה מלמטה. וזה לא ציון לשבח. זו האמת לאמיתה. אוש שולט (שולת!1). לגמרי.
כעס קצת שנחנקתי ולא יכולתי להמשיך למצוץ. הורה לי להוריד את המכנסיים ובדק את הנזילות. הכניס לי אצבע לכוס ולא זוכרת מתי הייתי כל כך רטובה.
כופף אותי על המיטה וחדר לי לתחת. לא בעדינות. לא ברכות. גם לא באגרסיביות שפצעה אותי אלא פשוט בעונג מהול בכאב.
אני אוהבת אנאלי. מודה באשמה. ההרגשה הזו של המעשה האסור. של התחושה השונה פשוט עושה לי את זה.
ואף על פי רציתי להפסיק. לקח אותי לאמבטיה והורה לי להפשיט אותו ולרחוץ לו את הזין תוך כדי ביקורת שאני לא עושה את זה כל כך טוב...
אבל המשימה הושלמה ועכשיו למיטה. התחלתי לצעוד במסדרון אבל הוא הפתיע אותי לגמרי שאמר : בזחילה על 4 , מהר! ובעט בי בתחת לאורך המסדרון.
נשבעת לכם! לא ממציאה כלום!
מצווה לשכב על הגב עם רגליים פסוקות וחודר אלי. רציתי מהר וחזק יותר.
- איך מבקשים?
- בבקשה אני רוצה את הזין שלך בתוכי
- לא, לא ככה. תגידי אני הכלבה של אדוני מבקשת.
ההוראה הזו שלו ירתה אותי למעלה, גבוה, למקום שכל כך השתוקקתי להיות בו.
בודאי שאגיד את המשפט. אדוני. אדוני. אתה אדוני!
והוא כמובטח חודר עמוק יותר, מהר יותר, חזק יותר.
מזיין לי את הצורה.
ללא הגזמה אחד הזיונים, ובטח הסשנים הטובים שהיו לנו. גמרתי כל כך הרבה פעמים.
והוא מכאיב לי בפיטמות ואני מחזיקה את רגליי למעלה מקופלות בשבילו. נראת כמו סביבון.
וגומרת. וגומרת.
התעייף. עכשיו תורי ואני רוכבת. השכנים בטח כבר התחרשו ממני. והוא גומר לי בפנים.
מלקקת אותו, מנקה.
ממשיכה עוד עם הוויב וגומרת קליטוראלית.
אחרי מקלחת טובה התפנתי לעשות מה שדרש. לשטוף כלים ולהכין לו אוכל.
הוא בינתיים כתב בבלוג והנה גם אני סיימתי.
אז נתראה מחר בבלוג פילוסופי יותר...
לפני 18 שנים. 16 באוקטובר 2006 בשעה 20:11