אושה לנד

כמובטח : דיון פילוסופי עמוק.
ובמרכזו הסוגיה החשובה ביותר על אדמות : אני!
(מי שמשתעמם מוזמן לחזור לפוסט הקודם שכולו זיון פילוסופי עמוק)

אתמול קישקשתי בצ'ט ומישהו הזכיר את השרשור בנושא הגדרות. מהי סאבית ומהי שיפחה.
את הדיונים הכללים אשאיר לפורום המתאים אבל פה בבלוג מתרכזים רק בי
(או בציצים שלי לטובת וונוס).

הטענה שעלתה בצ'ט היתה שאני לא סאבית. ובטח שלא שיפחה.
שאני אישה נשואה שרוצה שיסשנו אותה כפי שהיא רוצה. שאני למעשה שולטת.
מייד הזדעקתי. אני? לא סאבית? עלה בי השצף קצף ואז חשבתי קצת.

מי אני באמת?
תמיד הייתי זונת צומי. זה היה ברור מהרגע הראשון. הייתי עושה הופעות לחברים של הוריי.
רקדתי, שיחקתי, רציתי להיות "במקובלים" להנהיג. להיות במרכז העניינים.
ואז הגיע גיל 16 האיום וכמו כולם חוויתי טראומת נעורים והבטחון העצמי שלי צנח.
בתקופת הצבא, ובתקופה שפגשתי את אוש התרוממתי כלפי מעלה.
והיום בחסות הוירטואלי חזרתי להיות זונת הצומי המוכרת.

ומה לגבי בדס"מ? מה אני?
מצד אחד שולטת. רוצה שהעולם יסתדר לפי ראות עיניי. יש לי חוקים ופנטזיות בראש וככה אני רוצה את הדברים. כך אני רוצה שיסשן אותי.
מצד שני נשלטת. תמיד צייתתי לסמכות. הוראות של דומים עושות לי פרפרים בבטן ורטוב בתחתונים.
אני מאד פסיבית מטבעי. אוהבת שעושים לי, שדואגים לי, שמתכננים דברים עבורי (בקיצור מלכה)

אז מה השורה התחתונה?
שאולי אני שולטת אבל שונאת את זה!
רוצה להיות סאבית. להיכנע, להישלט.
למה בעצם?
לא יודעת עד כמה זה מנטאלי אצלי – אולי גם כי לא חוויתי שליטה מנטאלית...
הבדס"מ שלנו מאד מיני. מאד פיזי וזה מתאים לו ואני מתחילה לחשוב שגם לי.
אבל אני מקדימה את המאוחר.

למה רוצה להישלט?
א. מפונקת ורוצה שיחליטו עבורי
ב. לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מטראומת הנעורים או שזה תמיד היה בי – אני רוצה להיות אוביקט מיני.
מרגישה הכי טוב עם עצמי, הכי חזקה כאשר נחשבת לסקסית, כאשר חושקים בי – גם שאני על הריצפה קשורה בפוזה פגיעה. כשאני רוקדת עם מחשוף ומסתכלים עלי אני מרגישה בכזה היי.
שהוא מזיין אותי חזק ואני רואה את התאווה בעיניו אני מרגישה את האושר מציף אותי.

אני לא באה לבדס"מ ממקום פגיע, מחוסר ביטחון – למרות שבהחלט חווה את זה על בסיס יומיומי.
אני מוצאת כאן עוצמה. רוכשת ביטחון וחברים. ומתבלנת את הזוגיות.

אמרתי אתמול לאוש שאני מרגישה שהגענו למקום שנוח לנו שנינו.
גם אם היה נדמה לי שרוצה טוטאליות אני היום בטוחה שלא מתאים לי 24/7.
אחרי סשנים היה קשה לי לעשות את המעבר לזוגיות ונילית. רציתי למשוך את הפנטזיה עוד קצת.
אבל כיום שהיא כבר לא פנטזיה. שהיא כל כך אמיתית. שבסיטואציה מינית הוא שולט בי לחלוטין – אני לא זקוקה לזה. יכולים לתחום את הסשנים ולעשות הפרדה ברורה.
כמו שמתחלפים מתחלפים בין שולט לנשלט – אנחנו מתחלפים בין בדס"מ לוניל.
רגע אחד אני מתחננת שיזיין אותי, קשורה, מוספנקת, נחדרת ב3 חורים
ורגע שני אנחנו מנהלים זוגיות נורמטיבית לחלוטין.

אז זהו? נגמרו הבכיונים?
לא.
אני עדין רוצה להמשיך לחוות בדס"מ אמיתי
עדין מפנטזת על דברים רבים שטרם עשה לי
עדין רוצה שהוא יזום, שהוא ידחוף אותי לדברים חדשים
עדין רוצה להתנסות ביחד איתו עם אנשים אחרים
עדין משתוקקת שישלוט בי גם מרחוק
עדין רוצה להגיע למקום הזה של שייכות ונשלטות טוטאלית, לפחד, לכאוב אך לציית לו כי הוא האדון.

אך כמו שכתב לי המשכתב הלאומי :
" אז תשלימי עם מי שאת ומי שהוא ותפיקי את המכסימום מהמצב"
אנחנו אכן מפיקים. וטוב לנו. זה מה שחשוב.

עכשיו כשאני חושבת על זה - זו לא היתה פילוסופיה אלא פסיכולוגיה בגרוש.
הלוואי והתואר שלי היה כזה זול...