עוד שישי פרוע מאחורינו. שיגרה שהגבר אינו רוצה בה.
המון אקשן בתקופה קצרה מחייה לי את הנשמה ואותו מרדים.
הוא מעדיף לפרוס את ההנאות שלו ולא לרכזן יחדיו ולהיותר עייף ומרוקן.
אז פעם אחרונה לפני הפגרה.
אני רק התחלתי להתעורר ואצלו ווינטר איז קאמינג.
אבל אני מקטרת את המאוחר. הדברים שחוויתי אתמול הם הארד קור מבחינתי, כי אינם רק מיניים ופיסים. חלמתי עליהם לפני שנים רבות -
להיות נטו קשובה לדחפים הכי מיניים שלי, ללא בושה, ללא עכבות
להיות נתונה ללעג, להשפלה, למיצג מרוכז של עירום פומבי נטול מהוגנות
לא תיארתי לעצמי אז שאחווה אותם בלייב.
כמה שאני לא אוהבת את עצמי, את המראה שלי, אבל יש לי רגעים...
דחוסה לתוך חצאית מיני שחורה מויניל שקטנה עלי במידה ומנסה להתעלם מהגלגלים שבולטים להם החוצה בגופיה הצמודה שנלבשה הפוך.
שפתיים באדום עמוק, שיער פזור ושופע, עיניים מעושנות, ביס מעוגית הקסמים בבטן ויוצאים לדרך.
מסיבה מעולה! מוסיקה משובחת, קהל רב ושפע של מכרים וחברים אהובים.
רוקדת כאילו אין מחר אבל תכלס מחכה כבר שתיפתח הקומה המענינת.
הפעם מסיבה פרטית שהיתה פגעה באינטימיות שחיפשנו. עמוס מידי אבל מצאנו לנו ספסל עם נוף משובח של טוסיק עסיסי בגרביוני רשת מוספנק ומפונגר
ואנחנו לא נישארנו חייבים.
גם אני חטפתי, למעלה ולמטה. גם אני פונגרתי ואף הוגמרתי.
החזיה עברה דירה לתיק. השדיים נחשפו וגם לאחר מכן המשיכו לבצבץ תחת הריקמה.
זו לא פעם ראשונה שאני מוצאת את עצמי בסיטואציה הזו. חשופה, מוצלפת, מוגמרת,
מאוננת ללא בושה על הרגל שלו מול וליד אנשים.GREATES HITS
דברים משובחים דינם שיחזרו. הערב עוד צעיר ועוד אחווה חידושים.
שעלינו למעלה עשינו את זה לבד. העיניים שלי משוטטות כדי לאתר פרצופים מוכרים והוא לא אוהב את זה. מתמקד כולו בי. למה אני תמיד מחפשת?
כי אני יצור חברתי. כי אני יצור תאוותני וממשיכה לרצות ולפנטז על ערבובים.
גם בבית הוא עושה לי כל כך טוב, בחוץ הקהל והסיכוי הקלוש למגע נוסף עושה את ההבדל.
ואכן חלקם עלו ואני שומעת קולות מוכרים ופרצופים אהובים.
אחת כזו פונה אלי בהצעה, כזו אי אפשר לסרב לה ,
במיוחד שאני מחפשת התנסויות חדשות : להגיע ולעזור לה עם הכלבלב שלה.
הוא כמעט עירום, שכוב על שרפרף ופרצופו לא ניגלה לי.
כמה בנות נוגעות בו בליטופים, שריטות, הספנקות, הצלפות ואני מצטרפת לחגיגה.
מגיעה לבסיס הבית שלי כד להתחמש בציוד הולם ומנסה להכאיב, לענג, להזיז משהו -
אצלו ואצלי.
מתיאשת וחוזרת למקומי. משהו לא מרגיש לי נכון. לא מרגיש לי אמיתי.
אני לא פוזה. אני לא כלי.
אני נקבת אלפא וזקוקה לחיבור עם מישהו שיעוף עלי.
פיסת גוף משובחת ככל שתהיה לא עושה לי את זה אם אני לא עושה לה מלכתחילה.
מודה על ההזדמנות, כל נסיון הוא חשוב ולומדת על עצמי המון אבל באותה נקודה בחרתי את הבחירה שהתאימה לי.
הזמן עובר ואני מוקפת חברים. דיבורים, ליטופים והמון צחוק.
אבל הוא עוד לא גמר איתי. הספסל התפנה ועכשיו תורי.
אני נקשרת ונחשפת ומוצלפת
ולבסוף מוצאת את עצמי בפוזיציה המשפילה והבלתי הגיונית הזאת :
על גבי, שדיי חשופים, קשורה לשרפרף, רגלים פתוחות, בדיוק במעבר, מול המדרגות,
לעיני כל, זרים וחברים.
אני לא כוסית על. רחוק מזה. המראה שניגלה להם בודאי דוחה אבל הוא לא דוחה את הגבר שלי. זה שמכיר אותי כל כך טוב ומשאיר אותי ככה פתוחה עם רוקט על הדגדגן זזה, מאוננת/מזיינת את עצמי בדחף לא מודע בעוד הוא יושב לצידי ומקשקש עם חברים.
"למה אני צריך לעבוד קשה?”
הסצנה הזו לקוחה הישר מהפנטזיות הכי אפלות שלי
אני מושפלת , משפילה את עצמי בתנועותיי, במרדף אחר הפורקן שלא מגיע
והיא באה ומנשקת אותי בתאווה
ואחרת באה בין רגליי ומלטפת, ונוגעת ומחממת אותי כפליים
גם אחרים באים להיפרד ואני לא במצב...
צוחקים על מצבי, מגבירים את בושתי
עד שדי
הוא פורם את הקשרים ומחבק אותי בזרועותיו.
אני פיסית. לא מנטאלית.
לא כרגע לפחות אבל שזה ככה, אמיתי, אינטנסיבי, אני הכי שם למטה
וזה התמצית של מה שאני מחפשת. של הבדס"מ שלי.
לא מעונינת לשרת. משתוקקת להיות מינית.
אוביקט אקטיבי ופאסיבי. להיות נוכחת, להיות במרכז, רק לא שקופה.
ואז הולכים הביתה...
שדיי ניגלים עדין תחת הריקמה. היא לצידי בשימלה שקופה.
הגברים שלנו שומרים עלינו ברחובות דרום תל אביב.
הגבר שלי תמיד שומר עלי.
גם שהוא עייף וחסר אנרגיות.
