לפני 6 שנים. 26 בדצמבר 2017 בשעה 19:32
שונאת את הצורך הילדותי הזה שלי
להיות מספר אחת.
לא להיות אויר.
להיות מוערכת אבל בעיקר נחשקת.
זה לא קשור לקינאה באחרים, למרות שברור שכך זה נראה.
זה קשור לאגו הדפוק שלי שלא יודע שובע.
רוצה להיגמל גם מהפולניות
מהקיטורים, מהתדמית החלשה שמשדרת.
רוצה שיראו בי אטרקציה, חוזקה, יופי, חכמה ולא רק רגש שלילי.
לא רוצה שירחמו עלי. עדיף שיקנאו בי. הכי עדיף שירצו בי.
חיבת לעבוד על עצמי לפחות על מראית העין.
לשדר פםפטאליות
ולא אינפנטיליות.
לא ברור לי כל כך איך
אולי פשוט לחשוב לפני כל כתיבה ואמירה - איך זה משרת אותי.
ועוד: אני פחדנית.
מפחדת להיפגע. מפחדת לקחת צ'אנס ולקבל תשובה שלילית.
גיל 40 דומה מידי ל16
רוצה לעשות קאט
אני פאבילס!
למרות אלה שכבר לא רוצים בי
אולי אחרים ירצו
והכי חשוב שיש לי אחד יחיד במיוחד שרוצה הכי בעולם ואני אותו.
