לאחר שבוע שעבר טוב יחסית עם סשן מדהיםםם, זיכרון טוב של חוויות יום חמישי, שיחה עם הבוס וקבלת אחריות, שיחת בנות טובה מלב אל לב ואפילו בילוי ונילי ביום חמישי בערב שהיה לגמרי סבבה למרות הציפיה ליובש - סופ"ש היה ממש מבאס.
קמתי על צד שמאל וההורים עיצבנו אותי. קבענו איתם לארוחת בוקר והם הבינו משהו אחר.
הם עדין בקריזה עלי אבל אחסוך ממכם את הפרטים המשעממים, העיקר שאני ואוש בילינו לנו ביחד בארוחת בוקר ואוש אכל את כל הסלט והחביתה כמו ילד גדול!
לא הרגשתי טוב כל היום אבל נורא התחשק לי לצאת. מזמן לא היינו בנו לימיט ואוש הסכים שנלך.
למרות פנים מוכרות, למרות שוקובו שהצטרף אלינו וגילינו שורשים משותפים, עדין היו חסרות לי חברות יקרות. ההיי של הסופ"ש הקודם ירד לו ושוב איני במרכז הענינים.
זה נורא מבאס זונת צומי שכמותי.
צפינו בה, גוף מושלם, ערומה, כואבת, קשורה, מסושנת ע"י 2 גברים
ואני?
יושבת ממול על הריצפה, נשענת על אוש שמשחק בי, מקנאה בה.
כל כך משתוקקת לפומביות אבל עלי להשלים עם העובדה שזה פשוט לא יקרה.
כבר מזמן קיבלתי את ההחלטה לשכוח מזה, לא להראות לאוש שאני אפילו מבואסת בגלל זה.
אז חייכתי ורקדתי והתנשקתי והפגנתי אהבה אבל זה קינן בי.
התחושה הזו שיש דברים שהם פשוט לא בשבילי, שלי זה אף פעם לא יקרה.
שאני מרחק נגיעה מהם ועם זאת רחוקה מהם שנות אור.
יום שבת התכנסתי עם עצמי, ברחתי אל השינה.
בלילה חיפשתי אותו, רציתי לשכוח מהכל ורק לאהוב.
הוא הפתיע אותי עם סשן. בתחילה גמר לי בפה ואז היה לו הרבה זמן לסשן אותי.
המון כאב ספגתי, הזדיינו כמו שפנים ואז עשיתי את הטעות הגורלית - פניתי לוויב.
אני חיבת להיגמל מזה. לא משנה כמה אורגזמות הוא מעניק לי אני פונה אל הוויב והוא משתעמם ויוצא מן החדר. ושסופסוף גומרת עבר לו שלב החיבוקי.
חשבתי תמיד שאיני צריכה אפטר קר, שהוא נועד כדי לעלות את הנשלט למעלה אבל אני כל הזמן למעלה. רוצה להיות למטה!
אבל זה בולשיט. בודאי שאני זקוקה לזה. זקוקה לזמן הזה של הפגנת האהבה, של החזרה לזוג נשוי אוהב, לדעת שהוא לא כועס עלי, שהוא אוהב אותי והכי חשוב שהוא נהנה - כן, שוב אני וחוסר הבטחון שלי 😒
אזרתי אומץ וכתבתי לו. טיפשי לפנות לבלוג, לאחרים לפני שאני פונה אליו ובכמה שורות קצרות העלה חיוך על פני.
הרבה דברים לא נפתרו. אני חושבת שיש עוד דרך ארוכה לפנינו - לאו דווקא במימוש הפנטזיות שלי אלא בהכרה שהן לא תמומשנה.
אבל כן קיבלתי את האפטר קר שלי בדמות חיבוק ונשיקה וירטואלים ענקיים.
מחכה לערב, לקבל אותם על אמת.
לפני 17 שנים. 28 בינואר 2007 בשעה 11:16
