אושה לנד

הקטנה החליטה שהיא רוצה לישון אצל סבאסבתא וזו היתה הזדמנות נפלאה לתרגל את הגדולים להישאר לבד ולצאת קצת. נפגשנו שלושת הזוגות באחד הפאבים האהובים ודיברנו, קשקשנו, צחקנו, שתינו ואכלנו. "איך היה הסשן לדעתכם במסיבה?" הוא שואל. הם עונים שואלים בחזרה איך היה לו.

היה לו קל.

היה לו קל לראות אותי מוצלפת ומנושקת על ידי שלל גברים אחרים.

אני כל פעם מופתעת מחדש.

"היה לי קל כי ידעתי שזה לזמן מוגדר, שזה לא יכול להתפתח מעבר, שזה לא מיני"

ואני רק חושבת על המעבר. משתוקקת למעבר. עוברת בראש אחד אחד מה15 ולא רואה איך זה יכול להימשך הלאה.

יש מי שלא רוצה אותי. יש מי שלא רוצה אותי יותר. יש מי שלא נמשך. יש מי שאני לא נמשכת

ויש הסתבכויות אחרות כי בזוגות עסקינן.

שורה תחתונה - אין אופק. לצערי.

מתכננת את הצעד הבא. איך לפתוח בפנינו דלתות חדשות (לא סוגרת את הישנות כי על חברויות אני לא מוותרת וקשה לי גם לנטוש תקוות ישנות).

אז לפני שנה לא הייתי מוכנה. היום אני במקום אחר, גם בינינו.

אני רוצה לשוב ולחוש את השליטה שלו עלי ולמרות המגבלות הפיסיות אנחנו בספונטניות טועמים:

כבר התפשטתי מהבילוי, רק חזיה ותחתונים לגופי והוא מיד מכופף אותי על המיטה. פושט את תחתוניי ובמגבלות האקוסטיות מתחיל לטפל בי עם מספר אינסטרומנטים.

עוצר כדי להביא את זה ואת ההוא

והמח שלי מתמסר. לא כמו בעבר הרחוק שהיתי חושבת כמה צעדים קדימה. עכשיו כדאי שיביא x ויעשה y.

מעצבת שליטה.

היום אני בטוחה שהוא יודע מה הוא עושה. אין צורך שהגלגלים שלי יעבדו. נהנת מהתחושות.

תחושות של כאב על הפטמות מכוסות הרוח. כאב בכל הגוף מגלגל הכאב.

כאב, לא נעימים. הוא חורט בחוזקה על כל כולי.

מאוחר, כולם ישנים. רק שמשון ויובב מבצעים מעשים מותרים. 

הוא מזיין אותי. חזק. מוריד לי את הראש למטה למטה. "כאן מקומך".

לא נותן לי להתיישר. מתבונן במראה ועף.

עפה יחד איתו בשלל תנוחות.

גומר על שדיי כפי שרצה.

הייתי צריכה את זה. שנינו.

מקווה שיהיה לזה המשך .קשה בבית. אולי נצליח להגיע לאלכסיי בשישי.

רוצה עוד מהכאב עונג הזה.

רוצה אותו. ואחרים, יחד איתנו.

עבודה קשה לפני.