זהו, נרגעתי.
אכלתי המבורגר ובעודי לועסת את הפרה ניגלה בפני סיפורה של מווושה.
מווושה היתה פרה מבויתת. כל חייה בילתה ברפת לצד הפר שלה.
מווושה מאד אהבה את הפר שלה. הוא סיפק לה את כל צרכיה הפיסיים, הריגשיים, המנטאלים.
לא היתה פרה מאושרת ממנה ברפת.
יום אחד הגיע לרפת פרה חדשה עם סיפורים נפלאים על כרי דשא ירוקים ושוורים קשוחים.
מווושה הפליגה רחוק בדמיונה.
ראתה בעיני רוחה אותה ואת אהובה רועים בשדות הפתוחים, שותים לרוויה מהמעין הצלול, מלחכים עשב ירוק וטבעי.
יום אחד התמזל מזלה של מווושה והחלבן שיחרר את העדר בשדה סמוך.
מווושה (יחד עם הפר שלה כמובן!) טעמה מהדשא הטרי וראתה כי טוב.
היא טיילה להנאתה במרחב החדש ומולה הופיעו כמה שוורים.
שוורים גדולים, שוורים קטנים, שוורים עצבניים, שוורים מרטיטים
ודמיונה של מווושה החל לפרוח.
ראתה את עצמה מול השור הזועם כאילו היתה בד אדום.
כמה רצתה להיות הבד האדום!
הפרות האחרות ברפת אמרו למווושה שהבד האדום מלא קרעים, הוא אינו מחמם בלילות הקרים.
טבעו של הבד האדום להיות יפה ומושך אך לא פרקטי.
אבל הפנטזיה לא הניחה למווושה
פנטזית השוורים המשיכה להטריד את מנוחתה.
מווושה היה פרה קטנה וטיפשה אבל למזלה הרב הפר שלה היה חכם ממנה בהרבה.
הוא לקח אותה לטיולים במרחב הפתוח, קנה לה במתנה מפיות אדומות ולאט לאט נפקחו עיניה של מווושה.
השכל נכנס לראשה.
אותם מרחבים פתוחים שנראו לה ירוקים ומזמינים הצהיבו ודווקא אותו שדה קטן שליד הרפת ליבלב ופרח.
לבסוף עם המון אהבה וסבלנות קיבלה מווושה את מבוקשה והלכה לישון ברפת עם מוש השור, אהובה.
לפני 17 שנים. 11 במרץ 2007 בשעה 13:09
