אושה לנד

אני חושבת שעלה השתן לראש הפרה.
ותכלס? לא מתאים לי! זה מפחיד רצח.

אין לי כוחות נפשיים לגלגל כאן את כל התפתחות הדימוי העצמי הקלוקל שלי.
מספיק להבין שתמיד רציתי להיות בפרונט, אבל לא נגעתי בתהילת המקובלים - או יותר נכון לא חשבתי שנגעתי.
ואז גיל 16 האיום, בום לפנים ואני צוללת.
שנים נמצאת בניסיון לטפס למעלה, רוצה כל כך להיות במרכז.

ופתאם נפתחה לה רפת
רפת שוקקת.

וזה סמל - סמל להצלחה שלי. סמל לאושה הילדה שסופסוף יש לה חברים ומקבלת צומי.
אבל יהירות זה דבר דוחה.
ומסוכן.
לא רוצה לדרוך על אנשים. לא רוצה לפגוע, להתעלם, להיות מרושעת.
זאת לא אני. זה רק השתן...

אז דבר ראשון אני מתנצלת
דבר שני לא יודעת אם לפתוח את שערי הרפת שוב
אבל דבר שלישי שמחזיר אותי לשיחה השוקקת אתמול :
ההשפלה שבהתעלמות והגירוי שבהשפלה.

באיזשהו שלב הרגשתי אתמול יותר מידי למעלה.
איפה יבוא איזה דום ויוריד אותי?
הרוב צללו או לא יכלו עלי
ואז הוא נכנס

אבל זה לא היה הוא, זאת היתה השיחה הערה שנוצרה.
אז שוב הייתי במרכז העניינים, אני דוחפת את עצמי לשם, אפילו בהשפלה.
אבל גם קיבלתי מה שרציתי - הורדה.
אז אני פרה וכולם חגגו על זה - סבבה
עדיף השפלה פומבית מאשר מחיאות כפיים סוערות כי לא טוב שאהיה למעלה, רודנית אכזרית שכמותי. עבד (או במיקרה שלי שיפחה) כי ימלוך (תמלוך).
עדיף להישאר חסרת ביטחון כי משם אפשר רק לעלות.
הירידה כואבת מידי ואני פוחדת ממנה פחד מוות עקב ניסיון העבר.

אבל אחזור שניה לאותה שיחה. לפנטזיות.
גם שם אני לא מקום ראשון.
אני לא הפנטזיה האולטימטיבית, יש מגבלות.
וטוב שכך. כי זה עושה קווץ בלב, דמעות בעיניים וזה מה שחשוב - להרגיש משהו.
להרגיש מושפלת עדיף משיכרון כח.

מזוכיסטית נפשית אני. שאני למטה, עצובה, מדוכאת, שאני מרגישה את הלב שלי נקרע והבטן מתהפכת זה עושה לי טוב באופן מעוות.
אולי בגלל זה רוצה להיות מושפלת פומבית?
או אולי בדיוק ההפך? כדי להיות המרכז העניינם, אפילו אם באופן שלילי.

דיברנו על סשנים משפילים.
שאני מפנטזת על עצמי ערומה במרכז החדר ועושים לי דברים, כמו בפנטזיות שכתבתי בעבר, זה לא משפיל ולא נעליים. זה מרטיבבבבבב
שאני לבושה עם הפנים לקיר והיא מסשנת אותו ולי אסור אפילו להתסכל זה מתסכל!
אבל אחר כך אם אני צריכה ללקק... זה כבר משהו אחר 😄

כבר אמרתי לא פעם ולא פעמים :
מה שהכי מכאיב ומשפיל עבורי זה להיות הבחורה הלבושה בצד שבה לא נוגעים כאשר אחרות ערומות ומסושנות.
אבל בהשפלה כזאת אינני מעוניינת.
אני פרת צומי.

לפתוח בכל זאת את הרפת?