הוא שוב יגיע מאוחר היום
עובד מאד מאד קשה. וקשה לי.
קשה לו יותר.
הוא לרגע לא מפספס את חובותיו כבעל משפחה. הכל הכל הכל.
בשבילינו. מהפרטים הקטנים עד הגדולים.
הכל לרווחת המשפחה.
אבל היכן רווחת המיניות?
אני מרגישה כל כך לבד.
הוא לא מזניח אותי. אני מזניחה אותנו.
אני כבויה אבל עדין מחפשת. ונכשלת.
והוא לא מתפנה לזה למרות שזה חשוב לו גם.
כנראה אני לא טובה בזה מספיק.
אולי צריך שניים. צריך לבחון אופציות נוספות
אבל אנחנו כל כך טרודים בלשרוד את השיגרה או לתבל את בילויי המשפחה
שהבילויים המיניים שלנו יוצאים מופסדים.
כואב לי שאנחנו זונחים את הבדסמ.
זה היה חלק גדול מהזהות שלי.
לחזור עכשיו זה מעבר להפסקות שעשינו מידי פעם. זה עבודה ולא בטוח שיש לי משאבים להשקיע בה, במיוחד ששנינו החלטנו שרוצים משהו אחר, מיני יותר, פתוח יותר.
אם היינו ביחסים פתוחים זה היה אחרת.
אבל אנחנו לא. אנחנו רוצים ביחד. להעצים את את המיניות הזוגית אבל קצת קשה לי לעשות את זה בבודדת.
ונכון שיש דברים הרבה יותר חשובים.
פרנסה, בית , ילדים
אבל הנפש המינית שלי גוססת.
