אושה לנד

כל הכבוד לויפי שלא ויתר, שלמרות הבכיונים ואי הודאות אירגן לנו מפגש רפת חגיגי במיוחד.
התגלגלנו ממרכז השרון אל הצפון הסמי רחוק בעזרתו האדיבה של שוקובו ודוביס.
ישבתי ליד הריינבואומן ואושאוש מאחורה הפלק לי באוזן כל פעם שעיצבנתי אותו. הGPS טחן לנו במח אך הגענו בשלום, לא לפני שאושניהו הגאון הובילנו לתחנת הדלק בביטחה.
צעדנו בשביל המוביל לבית המארח ובפתח הדלת נזכרתי להגיד לבעלי שיחיה שאין על האש.
בו במקום מווושה הפרה כמעט נטרפה על ידו.
נקווה להשלים לו את החסך עוד היום.

הגענו בסביבות 11 לבית הומה אדם והצפונבונים הדרומיים המשיכו להגיע בשצף קצב.
איזו נוכחות ברוכה! הרפת כמעט בתפוסה מלאה. עכשיו אפשר להירגע ולהתחיל לשתות.
לא עוברות עשרים דקות ואני מסטולה מהתחת.
לאחר שוויץ בסימנים שלי לפיה החורפית, לקחתי את ערנצ'וק הראשון למקום אפל וחשוך במטרה להעביר אותו סשן קשה במיוחד בשיתוף בע"ח (מסתבר שזה לא גבול שלו).
האוש בא לבדוק שהכל בסדר ותומתו של אישתו לא נפגעה. שראה שאנחנו רק מזדיינים בשכל נרגע ושב למקומו.

היה מאד חשוב לכמה אנשים להראות לי את הסשןרום של האיש החשוב ביותר. פולניה שכמותי התלהבה ישר מהקירות האדומים. יו! כמה רציתי קיר כזה בבית, עדיף בפינת האוכל אבל זה בלתי אפשרי.
לאחר מבט נוסף הסתנוורתי מכמות המכשירים והציוד. איים דפנטלי אימפרס! לי יש פאקינג מגירה בבית! המארח התפנה לשתי אורחות חשובות במיוחד והתחיל לסשן להן תאמאמא שלהן.
אני החלטתי לסשן את הבקבוק פיג'לינג. מהחדר נשמעו צוויחות רועמות. גם אני יכולה! אהההההההה! החרשתי לכולם את האזניים.


לאחר ההתבכיינות שלי על המפגש הקודם קיבלתי מספיק בראש כדי להבין שאם אני רוצה משהו אז עלי לגרום לו לקרות. ראשונה התנדבה החורפית ואני קיבלתי תזכורת למה לא לתת לסאביות (ואניליות עלאק) להצליף בי. אבל זה היה שווה את זה כי היא קיבלה שיעור קצרצר מהאוש איך באמת מצליפים.
חדורת מוטיבציה המשכתי לתור אחרי כאב. התיש נתן לי איזה בומבה עם הגליל ושסופסוף התפננו למסורת עתיקת היומין של ספין דה באטל, זכיתי לחוש עוד מיני הצלפות.
הבעיה היא שזה רק הגביר לי את התאבון. השאירו אותי על אש נמוכה עד שאחרי כוחו כבר לא יכולתי יותר ופניתי לדום שלי בבקשה. כולם נמושות! מפחדים ממנו! פחח מה כבר יקרה? מפחדים להיכנס ביננו? ואם כבר מעיזים אז מתיאשים מהר מהתחת הסמיטריילר שלי. אני רוצה עוד!
אז ביקשתי. באמת שלא חיפשתי פומביות. רציתי פשוט להשתיק את הרעב הבוער הזה בקירבי לכאב.
הצעתי לו להיכנס לחדר השינה, בלי אף אחד סביבנו על מנת שיטפל בי. הוא אמר שיחשוב על זה ואני הנחתי לענין. בינתיים (או בעצם לפני זה אבל תרשו לי חופש ספרותי) המשחק נמשך.

כשנפל הבקבוק על האוש היה עליו להצליף במישהי. גברת בק עוברת האורח התמימה הורדה ארצה במהרה וזכתה למספר מכות מגרות (אותי לפחות) ואחר כל לחשה לי בסוד "בסדר הבעל הזה שלך!"
ברור שהוא בסדר! אין יותר בסדר ממנו. זה שאני מתבכיינת לא אומר לרגע שהוא לא יודע לסשן, להצליף, לחרמן, להכאיב או בקיצור – לשלוט בי. עוד לא למדתם שאלה שמכחישים שהם בעסק הם הכי בעסק?!

התוכי הקורא מתבקש לקרוא את הפיסקה הבאה בעיון רב :
אוש סובב את הבקבוק והוא נפל עלי. האינסטינקט הראשוני שלו היה לתת לי לנשק מישהי אבל רוב בנות הרפת הענוות כבר נושקו. לידי עמדה המצטרפת החדשה. סורי מותק שהתנפלתי עליך ככה.
היות והמהלך הזה נחל כישלון חרוץ הוחלפה לי החובה. הוא ידע מה יהיה קשה לי לביצוע אבל לא יכולתי לסרב למשימה ממנו. זה חזק יותר מחובת המשחק.
שוב מצאתי את עצמי על 4 באמצע המעגל מנסה לפעות. נתתי מן מו צועק שכזה שלא היה מקובל עליו אבל הוא תמך בי מוראלית והמשימה בוצעה בניסיון השני. חיבקתי אותו. הוא נותן לי כח.

הלילה המשיך לו בנחת שמידי פעם נשמעת איזו צווחה שאפילו גאג לא עזר להשתיקה.
נו שוין... אוש החליט לבדוק את "החדר", במיוחד את המוט הזה כמו בחדר כושר.
אחזתי בו וסופסוף הוצלפתי קשות. שוב ושוב ושוב. התחת שלי התחיל לבעור ואני מבסוטה.
אחר כך אומרים לנו אנשים כל הכבוד – תיראו לאיפה הגעתם. עם אהבה אפשר להגיע רחוק.

כוחותינו החלו להידלדל והבערה בי פחתה. לבסוף מצאתי קורבן נוסף והעלתי אותו למוקד.
שנינו בחדר האדום והצד הימני שלי מוצלף ארוכות. עד עכשיו כואב לי. תודה תום 😄
הדרך הביתה עברה בנעימים וריכולים. שנכנסתי למיטה אחרי טקס הסרת האיפור הוא כבר חרפ ובבוקר (צהריים) שקמתי העירום שלי "עורר" אותו ועכשיו הוא חורפ שוב.

היה יום עצמאות מוווושלם!
VIPי – ייפי קיי מאדר פאקר!