אושה לנד

נכון שלפעמים ספונטניות זה ה way to go?

אז היינו ספונטנים בחמישי. 

אחרי הטילים שביטלו לחברים הדרומיים שלו בילוי איתו, אחרי 9 ימים נפלאים בבודפשט שלא זכינו לחוות מסיבה טובה או רעה אבל כן לחוות מזרן קפיצים מזעזע שמנע מאיתנו סקס משובח (טוב לפחות שהיה חלון ענק המשקיף לרחוב הראשי היפייפה ואפשר היה להישען עליו תוך כדי), לפני המסיבה הבאה ב29 שהחבורה שלנו מארגנת -

דגמנו פליי אחר. 

באותו מקום כמו "שלנו" (הפטיש 1)

אותו מחיר,  תנאים פחותים (לא אלכוהול חופשי) 

חבורה קטנה יותר של אחרים (התנהגנו בסנוביזם לא אופייני)

ויתרנו על המסיבות הגדולות - קורבו וסין (חבל שהם לא מוותרים על המלחמה המלוכלכת ביניהם) 

והגענו. 

אנחנו והחבורה הקטנטנה שלנו ועוד בהרכב חסר.

שאני עם האהובים שלי כל השאר זה רק תפאורה. 

התעקשנו לברבר בחוץ.  ללהג על חו"ל, על מה שהיה ומה שיהיה (ונוס ברלין 20.10.2020)

עד שכבר לא היה נעים ונכנסנו פנימה. 

צפינו באחרים.  כל כך שונה משלנו,  אבל זה בסדר.  כל אחד ושלו. 

אבל אם כולם ברחבה המרכזית - סימן שהחדר הפנימי המאובזר ריק. 

התמקמנו לנו,  שתינו מקופלות משני עברי השולחן הגדול. נקשרות זו לזו,  אוחזות זו בזו ומרגישות אחת את השניה.  את הכאב והעונג. 

והם שניהם מאחורינו, זוממים - האיש שלי והכוכבית הסגולה.

אני לא נותנת לנשים לסשן אותי אבל היא יוצאת מן הכלל. 

אני לא נמשכת לנשים,  אבל היא יוצאת מהכלל...  

המגע שלו,  המגע שלה

השוני הזה ביניהם מטריף אותי. 

כאב,  עונג,  כלים,  ידיים,  ציפורניים

הכל בליל אחד גדול. 

אני עירומה כמעט לגמרי,  שעונה,  קשורה

וכל חבטה,  כל הצלפה היא עונג טהור.

הם מתחלפים ביניהם,  נותנים לשתינו הקשורות את מנת חלקנו,  לא מקפחים אף אחת. 

האצבעות שלו בתוכי,  גם שלה

האצבעות שלו צובטות את הפיטמה,  גם שלה

הלשון שלו בפי,  גם שלה

ואז שניהם ואני חלקית משתתפת חלקית צופה בגבר שלי איתה.  מן סנכרון מושלם שכזה. 

לא רוצה שיסתיים אבל עייפתי אותם. 

השוטים,  המצבטים,  המחבטים והקיינים צריכים לנוח,  ובעיקר הידיים. 

אני לא זקוקה ב1 בלילה,  לאחר יום עבודה למנוחה.  אני על גג העולם. 

מחכה כבר ל29. יהיה קרמבו.