אושה לנד

יום סידורים פורה עבר על כוחותינו.
על הבוקר בדיקת דם, נשנושים ונסיעה לראשון ליעוץ גנטי.
ידעתם שיש מחלה גנטית בשם "סירופ מייפל"? שאלתי את הרופאה מזה ונחרדתי.
יעלה לנו בוחטה לעשות את כל הבדיקות הללו אבל כנראה נקבל גם החזרים.
כאילו אנחנו מיליונרים הוצאנו מעל 500 ש"ח במשביר - קנינו חולצות לאוש (כמה אני אוהבת שהוא קונה בגדים!) אבל רוב הכסף הלך על מוצרי יסוד בסיסיים (קוסמטיקה עבורי).
בצהריים הגענו למשרד הפנים בכפ"ס וההוצאה הכללית כבר הגיעה ל1000 ש"ח (אלוהים ישמור! כמה הוצאות החודש הזה והיד עוד נטויה :-(((((((((((( ).
הגיע זמן אחרי 3 שנים לשנות את השם לגברת אושה אז הוצאתי ת.ז חדשה (התמונה המזעזעת עם הפוני מגיל 16 הוחלפה לתמונה מזעזעת ושמנה מהיום) והפספורטים בדרך (שחזרנו מירח הדבש הזהירו אותי שלא יכניסו אותי שוב לארץ עם התמונה הזו). גם אוש חידש ועדכנו מצב משפחתי ומקום מגורים.
הכסף שהוצאנו דחף אותנו לחסוך ובמקום להתפנק במסעדה שווה עשיתי לו שווארמה בבית ואורז לבן. לא יעזור אני ממש בושה לעדה העראקית. פשוט אל מצליחה לבשל אורז! אכלנו תוך כדי צפיה בפרקים האחרונים של אבודים. ממש מאכזב 😒
התעלמנו משלל הטלפונים במהלך הצפיה והלכנו למיטה עירומים. אושי עשה לי מסג' והרגשתי אותו דוקר אותי מאחורה אבל פשוט לא יכולתי. הליבידו שלי ננעל בצינוק ובלעתי ת'מפתח. ממש מרחמת עליו. אני חיבת להשתדל. אי אפשר להשאיר בעל לא מסופק לאורך זמן. ובדס"מ? תשכחו מזה. אין יותר. אל תצפו לקרוא פה יותר על סשנים. הפכתי ונילית. איטס דה אנד אוף אושה אז ווי נו איט.

שמתם לב איך הכתיבה שלי הופכת תוכית מיום ליום?
כנראה זה בהשפעת הארכיון שאני קוראת. כבר מזמן הגעתי לפוסטים שקראתי כבר אבל אני ממשיכה לקרוא.
מקווה שבכל זאת מפלס הקיטורים מזכיר לכם אותי והנה עדכונים נוספים בענין :
אני כולי מרגישה בעעע אחד גדול. נמנמתי לי עכשיו 3 ומשהו שעות ואני גמורה.
אני גם כל כך חוששת ממחר בעבודה. חשה מועקה עצומה אבל יודעת שאין ברירה.
משתוקקת לניצנוצים קטנים וחיוביים מחר שיאירו את יומי ויעזרו לי לשרוד את התופת.
עוד 10 חודשים למנאיק.