גודל הוא מושג יחסי. מה עם זמן?
מרגיש לי שגם.
מרגיש לי שאני חווה זמן אחרת מאנשים אחרים.
מה שלי הוא קצר, אצלהם ארוך
מה שאני מספיקה הוא כאין ואפס לעומתם.
למשל הטיחו בי פעם שהבטחתי לבקר ולא עשיתי זאת. לא הבנתי על מה ולמה הטרוניה. עבר זמן כל כך קצר. לא הספקתי.
זה מוטיב חוזר לאורך החיים שלי.
אני מספיקה הרבה הרבה פחות מאחרים.
אני מרווחת בין פעילויות. לא בא לי לתת עוד דוגמאות. העיקר שאני מבינה את עצמי. זה לא שבאמת מישהו קורא.
לענינינו, הזמן אצלי הוא שונה מאצל אחרים.
הזמן אצלנו שונה.
החברות מספיקות ומספיקות ואני עוד תקועה הרחק. זו לא תחרות אבל מוזר לי לפעמים לשמוע שהן עושות וחוות א ב ג ואני לא מבינה פאקינג מתי. הרי סיפרו לי רק אתמול (או לפני שבוע, או שבועיים, אין באמת הבדל אצלי) שמשהו התרחש. איך כבר התרחש אחרת?
אני מאותגרת זמנית.
ואולי בגלל זה אנחנו כבר שש שנים (?) באמונוגמיה וב חמש האחרונות לא ממש קרה משהו?
עזבו חמש. השנה.
השנה לא קרה כלום. שום כלום.
ואין צפי שיקרה.
מה אני רוצה שיקרה? על כך בהמשך
