אני כבר אחרי שני התקפי בכי, מי יודע עוד כמה לפני
חוזרים באזני על המנטרות הבאות :
תירגעי
תירגעי
תירגעי
אין לך שליטה על זה
תחכי לרופא
תחכי לבדיקות
תהיי אופטימית
תהיי חיובית
את חייבת להתרכז בדברים אחרים
העיקר שאתם יכולים להיכנס להריון
זה ממש לא מעודד אותי
אני כבר יודעת מה יהיה היום אצל הרופא (שאינו הרופא שלי בכלל) :
נשמע דופק, ירדו לי דמעות, לא רק של שימחה
הוא יסביר את המושגים
יפנה לרופא מומחה
נלך
נקבל סטטיסטיקות
אוכל את הלב 3 חודשים
אעשה מי שפיר
איך אעבור את החודשים הללו בשלום?
איך אעשה שקיפות וסקירה תוך ידיעה שהכל יכול להיגמר?
בקושי יום אחד נהנתי מההריון הזה (יום אחרי התחיל הבאלגן בעבודה)
אני כל הזמן במתחים איומים, לא ישנה טוב.
אתמול היה לנו זמן איכות. ישבנו בקפה השכונתי, אכלנו, קישקשנו.
אחר כך ישבנו על הספסל בפארק וראיתי את האמהות והתינוקות.
תינוק על הבטן, מנסה להרים את הראש שלו, להסתכל בציורים ששמו מולו והתרגשתי
דיברנו על ההורים שלנו, על סגנון הורות. אנחנו כל כך רוצים את זה
לא מגיע לנו?
לא מצליחה להירגע
אמא שלי בחו"ל והיא כל כך חסרה לי
זקוקה לחיבוק אוהב
לבריחה
לפני 17 שנים. 27 ביוני 2007 בשעה 9:33
