הרגשתי היום כמו בחמ"ל. שמתי את הדמעות וההיסטריה בצד וניסיתי להיות אופרטיבית.
קיבלתי עצה מהבת של חברה של של של של... אל תקשיבי לגניקולוגים!
את צריכה מומחה לזיהומים!
פיונת המדהימה שוב נחלצה לעזרתי - מותק אני לא יודעת איך אוכל להודות לך. שוב ושוב אני באה לעזרי, מנחמת, פועלת, מיעצת - אוהבת אותך חברה יקרה }{
אז יום ראשון על הבוקר אני אתיצב אצל המומחה בת"א. המכון בירושלים נתן גם את האוקיי לגבי המומחה ואם לא יש לי עוד שם של מישהי בתחום והיד עוד נטויה.
אחרי שיהיה לי עוד מידע אני מניחה שהרבה בבסיס לא ישתנה (הלוואי שכן כי כרגע כל מה שאני שומעת זה המנטרה : מי שפיר מי שפיר מי שפיר) אאלץ לקחת נשימה ארוכה ולהמתין.
ההורים שלי חזרו מחול. עוד שעה אצא אליהם ואוכל שוב להתפרק בסביבה מוכרת ואוהבת.
בערב חתונה ועוד בחוץ בחום הסיוטי הזה. נראה לי אוותר על החצאית הפנסי והגרביונים ואסתפק במכנסיים קלילים 3/4 וגופיה. גיסתי לעתיד גם תהיה שם. היא שמעה על הבאלגן אתמול והתקשרה אלי להגיד שאולי לא כדאי לקחת סיכון. מה מבינה רווקה בת 24 שרחוקה שנים מלידה? לא רוצה לשמוע את מה שיש לה להגיד.
אם יתגלו מומים אפיל, אם יהיה סיכוי גבוה לפיגור וחרשות אפיל אבל כרגע אני בתחילת הדרך.
עיניי פקוחות ואני רוצה לשאוב מידע. רוצה לשמוע יהיה בסדר אבל רק יהיה בסדר מושכל.
כמו סקאלי האמונה שלי חיבת להתבסס על טיעונים מדעיים, אבל פוקסי בבטן נוטה יותר לכיוון העל-טבעי.
אולי סקאלי תשמע קצת לפוקסי?
תאמין לו?
תראה לו סופסוף את אהבתה?
לפני 17 שנים. 28 ביוני 2007 בשעה 8:57