צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 4 שנים. 16 בפברואר 2020 בשעה 21:59

איך שהוא עינג אותי עכשיו! 

 

עם הלשון שלו

האצבעות

האיבר

 

נראה לי שחלף חודש.  התגעגעתי. 

התגעגעתי אליו,  אלינו ובמיוחד לתשוקה שלי. 

לרצון שלי לרצות. 

ואני רוצה אותו ועוד.  עוד עוד עוד. 

רוצה להשתולל

לכאוב עד עונג

 

הבעיה שעד שתהינה הזדמנות

יעלם בי שוב הרצון. 

 

ברגעים כאלו אני חשה שהכל אפשרי.  שמה בעיה להכיר חת שתיים ולקפוץ למיטה

אבל המציאות רחוקה מזה.  

עד שאבריא יעלם לי האומץ לנסות ולחפש,  להעיז ולהכיר.  אני כולי רק דיבורים.  כבר שכחתי את המעשים. 

זקוקה לזה כאן ועכשיו והופ זה יעלם שוב

והחרדה ,חוסר הבטחון והחשק ישתלטו שוב על העניינים. 

מה לא הייתי נותנת כדי להיות שוב מתלהבת,  לתקופות ארוכות יותר,  שהאומץ והתעוזה יספיקו להשתרש ויובילו אותנו לאן שרוצים. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י